Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 11

7 ואהבת עולם אהבתיך על כן משחתיך הסד. ו: ן ת"* אמרת ירושלם מלקדמא איתגלי על אבהתנא ונביאה אמ׳ ליה הא רהמת על ס רחימית יתכון על בן רביית יתבון בטבוואן. והטעם שאט׳ כנסת ישראל הא מתיבן שמרחוק בצאת־ ממצרים ה׳ נראה לי אבל עתה אני רואה שארך הנלות והביה משיבה בי אהבתי איתך לא אהבת שעה אלא אהבת עולם על כן ונטה עליה הסד, על דיך משוך חסדך ליודעיך (תהלים ליו■ י״א): (ני) עיר, סר ש •י בנינים שנים היו לך עיי אדם על כן הרבו, עוד אבנך אני בעצמי בנין שלישי ונבנית לעולם. פיא העומד בגלות הרי הוא הבנין ההרוס וכשיגאל הוא נבנה, ואט׳ בתולת ישראל שאעים שעד עתה בעלובם אדונים זולת השם, עתה תשוב לקדמותה שלא יהיו לה בעלים אחרים אלא השם [בעצמו] אוט׳ כי בועליך עושיך (ישעיה נ״ד די) 5 (ד) עוד תטעי, הברטים בהרים משובחין שיהיה היין משובח (ומרוקע) [ומתוק], ואמי שומרון כי היא היתד. ראש ממלכת ישראל כי ירושלם ראש ממלכת יהודה, ולפי שהיו עומדים בהרים בפחד מפני האויב קודם שנלו אמר כי לימי הנאולה יעמדו שם בהשקט ושלוה לטעת כרמים. וזה טעם נטעו נוטעים והללו, והוא פועל־ עבר במקום עתיד ומשפטו יטעו, שנוטעים ויחללו, ואמ׳ כן כי מת־לה היו עומדים שם לנצור ולשמור עריהם לראות אם יבא עליהם האויב ויזה־ו לבני הפרזים להכנס בערי המבצר אבל עתה יעמדו בבטהה, יטעו כרמים ויהללו אותם בשנה הרביעית כאימי ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים (ויקרא י־ט כ״ד) שהיו פודים חפירות ויוצאין לחולין ואוכלין אותם בשמחה ובשירים ובתוף ובכנור והפדיון היו אוכלין בירושלם. וזה טעם (ה) כי יש, להודות ולהלל השם הגדול הנבור והנורא במעון קדשו ז (וי) כי כה, פי׳ בבוא אליהו לבשר ביאת המשיח. רנו ליעקב, בשמחה ובשיר. וצהלו בראש הגוים, כתרנו׳ ודיצו בריש גלי לעיני עממיא. השמיעו וגו׳, ואני אקבל תפלתכם: (זי) והנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסה הרה ויולדת יחדו קהל נרול ישובו הנה, הטעם שלא ילבו בחפזון ובמנוס אלא (בנחל) [בנחת] לאט שיובל ללכת עמהם עור ופסח הרה ויולדת ולא יכשלו בהליכתם. פי׳ אהד אפי׳ הנחשלים שבהם לא אמאס, ומה שאמי הנני מביא אותם מארץ צפון בפרט, ושוב וקבצתים מירכתי ארץ בכלל לפי שאמרו רז" לא) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה, אנשי בבל ישבו שם עד היום הזה, לכך מזכיר תחלה שי-ם החשובים שבכל ישראל ושוב זכר כל ישראל בכלל. מירכתי ארץ, האליף קמוצה והם י״ד ארץ שהם וקפץ וקמצין ובסנילתא ז (ח׳) בבכי, כמנלהון כד הוו בכן גלו ובמתבהון מבני נלותא ברהמין סגיאין איקרבינון. וי״מ בבכי יבאו, בבכי זו בכית שמחה, כמו וישק יעקב לרהל וישא את קולו ויבך (בראשית כ־ט י׳א), ואמר ויבך על ציארו עוד (שם מ*ו כ*ט), כי מרוב השמחה ששמחים בשובם לארצם אחרי כמת שנים רבים בוכים בכית חמלה וחנינה, וכן הכתו־ אומר בעזרא (ג׳ ייב) ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו א) קדנשץ ם" ט ע״ב.