Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 8

4 הראשון (לעיל פסוק ה־) פך;ן. והשני פריהן I (כ״ט) ויקרא, הטעם שצוהו השס לכתוב כל הדברים אשר דבר אליו אל ספר כדי שישמעו הדורות הנאים כל הרעות והטובות שהתנבאו ויתאמת אצלם, כי כאשר יתקיימו הפורענות כן יתקיימר הנחמות, ומדד. טובה נדולה ממדה רעה, ולכך סמך אחר הצווי הזה נחמה נדולה לעתיד לימות המשיח: ל. (נ) בי, וזה יהיה לימות המשיח שיגאלו(פ) ישראל ויהודה... (ד) ואלה, הפרש׳ הזאת מתפרשת על נוג ומנוג כי לאחר שישבו על אדמתם לבטח תהיה מלחמת בדג ומנוג כי בפרשת נוג ומנונ ביחזקאל (ל״ח י״ד) אוט־ הכתו׳ לכן הנבא בן אדם ואמרת לנוג בה אמר ה׳ אלהים חלא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח■ תדע ובאת ממקומך מירכתי צפון ונו׳: (ה) בי כה, והלא הכתוב אוט׳ בנבואת זבדה (י״ד ב,) ואספתי את כל הנוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשמר הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בנולה ויתר העם לא יכרת מן העיר, והו מדבר בנע ומגע כאשר מצעו שאמר יחזקאל על נוג ומנוג (ל״ט ב׳) והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל וכל מה שאתה מוצא מעדן לכידת העיר ושכיבת הנשים ומשפת (הנשים) [הבתים] כל זה לצרף השלישית שיותר בה ועליה אט׳ דניאל (י־ב א׳) והיחד. עת צרה אשר לא נהייתה מהיות נוי, ועליה אמר ירמיה שאלו נא וראו אם ילד וכו׳ כי הזכר אינו יולד אלא מוליד והנקבה היא היולדת; (ו) שאלו, מרוב הפחד; (ז) הוי, הוא שנאמר בו הנה יום בא לה׳ וחולק שללך בקרבך (זכריה י״ד אי). מאין כמוהו הידד נעה כי האל״ף בפתיח והידד בחיריק. ועת צדה ונו־, פי־ תשועת עולמים וכאומר זכריה ויצא ונלהם בגוים ההם כיום הלהמו ביום קרב (שם ג־,) ושם מספר כל התשועה שהיה לישראל אחר מפלת נע ומנוס ונע שם המלך, ומנוב שם האומה, וכן מספר מגפת הגוים ההם איך תהיה מנפתם, וכן [ביחזקאל מספר במה מפלות תהיה להם: (ח) והיה, אשבר עולו, של נע [ומנו:: (ט) ועבדו, כאוט׳ ביחזקאל וידעו בית ישראל כי אני ה׳ אלהיהם מן העת ההוא והלאה (ל*ט כ׳ב). ואת דוד מלכם אשר אקים להם, כלו־ שיקרא שם המשיח דוד, בסנהדרין א) עתיד הקב״ה להעמיד להם דוד אחר לישראל שנאמר ואת דוד מלבם אשר אקים להם, כלוט׳ שיקרא שם המשיח דוד, ומקשה והא כתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ומשמע שעל דוד הראשון הוא אומי, ומתרץ בנון קיסר ופלג קיסר, פי׳ שיהיה דוד הראשון ויהיה משנה לדוד השני שהוא מלך המשיח... ובמס׳ סנהדרין מפרש פרשה וו לימות המשיח רצוני לומר קודם ביאת המשיח, כי כמח גדולים הבלי המשיח, קודם לפני הגאולה, הה מעם שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על הלציו כיולדה, מי שבל נבורה שלו, פי׳ אפי׳ הנבור שבגבורים שכל נבורה של בני אדם נתונה לו, כאומר ואמיץ לבו בנבורים ערום ינוס ביום ההוא (עמוס ב׳ ט־ז). א) צ״א ע״ב.