Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Journal
- Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Volume
- IX. 1911 - 5672 (1912)
- Date
- 1912-01-01
- Page
- – (sequence 396)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 73% known words query
- IRI
…/3486266-3486283--3899-3490266- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
304 דקאמר שמואל כרשב־ג דלענין הדין סברא במפרש לעילא א״ב למאי נקיט ליה בו למשכון תופס את הכל• בשמו ודקא אמרת למאי תפיס ליה בו ד ק אי שמו׳ כרבן שמע, . . . דלעינין (so immer) הדין סברא דמפרש לעילא אם כן למאי נקיט ליה בו (s. oben) למשכון תופס את הכל כשמו׳ (= כשמואל) ודקא אמרת למאי תפיס ליה כ ו Im allgemeinen ist die Kopie Müllers bedeutend schlechter und uncorrecter als unsere Edition. Bei ihm sind auch alle Spuren der alten Orthographie verwischt, sodass man im Yerhältnis zu der Müllerschen Ag. unserer Abschrift wirklich nicht ״das Verdienst der Genauigkeit und Sorgfalt“ (Cassel) absprechen kann! Müller hat auch, wie bereits Steinschneider, Catalog S, 14, bemerkt, ein ganzes ßesponsum weggelassen1), das ich hier folgen lasse (es befindet sich auf fol. 80 b unten). ושש׳ בצק של ישר׳ שנילש בחמין שלהן מי חיישינן לגיעולי. גויס או דיל׳ כיון דאפיה ישר׳ שרי. הכי חזינא דודאי שרי התיר גמור ולא מפני שאפאו ישר׳ ששאלתם אלא מפני שהוחמו כיורות שלהן ומותרין מפני שאין בהן משום ניעולי גויס דתנו רבנן הכוספן של גוי שדיוחמו חמין ביורה קטנה מותר ביורה גדולה אסור וכולה^שמע׳. ומקשינן והתניא בין יורה קטנה ובין יורה גדולה מותר ואמרינן לא קשיא הלין תרין ברייתא אהדדי הא דתניא ביורה גדולה אסור כמאן דא׳ נותן טעם לפגם אסור והא דתניא מותר (2כמאן דא׳ נותן טעם לפגם מותר והשתא הילכתא נותן טעם לפגם מותר דא׳ רבא היל׳ נותן טעם לפגם מותר וכיון דנותן לפגם מותר הבצק שנילש מהם אין חוששין לו לשום דבר Es ist ein ßesponsum von Saar Scbalom Gaon erhalten in חמדה גנוזה Nr. 69, aber unvollständig und unkorrekt und auch hier erweist sich die Hs., als aus der die Sammlung ח״ג gedruckt wurde, als korrekter; jene Hs. hat Ende Nr. 69, wie Müller, Mafteach S. 27 Anm. 3 bemerkt, einen ähnlichen Schluss : בכ״י הרר־׳א ברלינר איתא בסוף התשו׳ .בין יורה נדולה בין יורה קטנה מותרת ואמרינן ל״ק הלין ב׳ בריית׳ אהדדי הא דתניא יורה גדולה אסור כמאן דאמר נ״ט לפגם והא דתניא מותר כמ״ד נט׳־ל מותר והשתא הילבתא נט־ל מותר דאמר רב(!) Vgl. darüber auch נט״ל מותר חב צא שנלוש מהם אין חוששין לו לשום דבר. .89 .Nr מעשי הגאונים י) Wohl weil es in ח״ג erhalten ist, s. sein Mafteach S. 56 Anm. 6. *) Ab. S. 67b, nach der LA. der Tos. Bechoroth 23b, s. v. ואידך.