Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 217

125 ferner die Opfer am Schluss der Erfüllung eines Nasir-Gelübdes und dergl.ג) Wenn nun eine Frau solche Opfer hätte darbringen sollen und dies nicht getan hat, kann der Mann sich noch vor der Eheschliessung verpflichten, statt ihrer diese Opfer nachträglich zu entrichten. Bei der Uebernahme dieser Verpflichtung schrieb der Mann in die Ketuba:1 2) 1J Tossaphot zu B. m. 104a s. v. קרבגות שהן חובה לבפרתה בגק לידה וזיבה :הכי וציעת או להכשירה לאכול בתרומה אל לשתות ביין אם היא גזירה. 2) Bei der Erklärung dieser Stellen herrschte grosse Verwirrung. Die ursprüngliche Stelle ist in Tos. Ket. IV, 11 (265, 4f.), sie lautet nach E.: דרש ר׳ יהודה המביא אדם קרבן על אשתו כל קרבגות שהיא חייבת אפילו אבלה את החלב אפילו חיללה את השבת שבך הוא כותב לה אזחרן דאית לך עילאי מן קדמת דנא שברה לי מקצת כתובתה לי אזחרן דלא אית ליך עילאי מן קדמת דנא שברה 6 מקצת כתובתה שברה לז על בולה שבך היא כותבת לו אוחרן דאית ליך עילאי מן קדמת דנא. Dass dieser Text nicht richtig ist, kann man beim ersten Anblick erkennen. Einen besseren Text haben Tossephta A und auch W: מביא אדם על אשתו בל קרבנות שהיא חייבת אפילו אבלה את החלב ואפילו [W הרש ד* יהושע [ד, יהודה חללה את השבת שבך כותב לה ואחרי דאיתאי ליך עלאי מן קדמת דנא שברה לו מקצת כתובתה שברה לן את כולה שבך היא כותבת לו ואתרי דאיתאי ליך עלאי מי קדמת דנא. Wir sehen, dass in dieser Tossephta von zwei verschiedenen Formeln die Rede ist, und zwar die erste Formel schrieb der Mann in die Kethuba, indem er ihre Verpflichtungen übernimmt, und die zweite schreibt die Frau in die Quittung, die sie bei der Auszahlung der Kethuba dem Manne ausstellt, und befreit ihn somit von seinen Verpflichtungen; jedoch ist der Text dieser Formel corrumpiert. R. David Pardo in seinem Kommentar הסדי דוד zur Tossephta, a. a. O., corrigiert schon diese Stelle und bemerkt hierzu: יש מ״ם בגיסהא שלפגיגז ובצ״ל דרש ד' יהודה מביא אדם זבו' שבך כותב לה אחריות דאית ליך עילאי ומי שברה ובז' שבך היא כותבת לו אחריות דאית לי עלך מן קדמת דגא. Im Talmud wird diese Tossephta an mehreren Stellen angeführt, aber nie vollständig, sondern im Jeruschalmi der zweite Teil und im Babli der erste Teil. Es heisst nämlich in jer. Sota 11, 1 (17d 40): תגי ד' •ודה אומר מביא אדם על ידי אשתז כל קרבן זכו' זב; היה ר' יודה אומר פטרה אינו חייב בה שכך הוא כותב לה ואהרן די אתיין לי עלך מן קדמת דגא, ebenso im jer. Jeb. XV, 3 (14 d 55), jer. Ket. IV, 8 (29a 10) und auch Sifra מצורע IV (ed. Weiss S. 72d), an diesen Stellen schon richtig שבך היא כותבת לו; so corrigiert auch קרבן העדה zu jer. Sota, s. auch ר״ש zu Negaim XIV, 12. Auffallend ist nur das זק היה ר׳ יודה אומר, man könnte glauben, dass hier eine Zeile, nämlich der erste Teil der Tossephta, ausgefallen ist. Im babylonischen Talmud, wo der erste Teil der Tossephta enthalten ist, lautet die Formel: ר' יהודה היה דורש לשק הדיוט דתגיא ר' יהודה אימר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ובן בל קרבן זקרבן שהיא חייבת שבך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דגא B. m. 104 a, Nedarim 35 b und Nasir 24 a. Schon Tossaphoth in B. m.s. v. *הב und Nedarim s. v. מביא ergänzt die Stelle nach der Tossephta. Hingegen Rasch! zu B. m., R. Nissim, פירוש הרא״ש zu Nedarim und פירוש הרא״ש zu Nasir erklären auch hier, dass man diese Formel in die Quittung schrieb, vgl. noch Dikduke Sofrim B. m., wo in den Handschriften beide Formeln vorhanden sind.