Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 89

85 הגולה, מבשר בשתי הגאולות פקידת בית שני ופקידת תחיית המתים, ווה טעם מח שאומר בכתוב ההוא כי אני ידעתי את המחשבה אשר אני חושב עליכם מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה (לקמן כ״ש י׳־א), הרי זוכר מחשבות שתים אחת׳ לגאולה ראשונה והשנית לעתיד לבוא שהרי אחרית והתקוה אשר היא תחיית המתים הבאה באחרית הימים, ועל ימות המשיח הוא אומר וקראתם אותי והלכתם והתפללתם וגו׳ ובקשתם אותי ומצאתם וגו׳(שם שש י״ב) שישראל ידרשו את השם בכל לבבם וביל נפשם לימות המשיח, כשהקב״ה מסיר יצר הרע מן העולם הוא שאתה מבין מזה שראש הפרשה הוא מדבר על בית שני וסופה לעתיד לבוא ז (כ״ז) ואמרת כאדם ששותה יותר מדאי ומקיא ולפי ששכור מקיא חוזר לדעתו, אמר הנביא כי לא יהיו היוים כך ולכך סמך אהד וקיו ונפלו וגוי. וקיו שרשו קאה, והידד תמורת ה״א ז (ל) ואתה, כתרגום הא בנחתי דמעצרא דמרימין קל כן ייתי זיעא לכל יתבי ארעא. והידד לשון הוא שצועקים עושי מלאכה כבידה בקול רם לזרז זה את זח להתחזק, ודורבי נתות מילין בה : (ליד) הילילו, הם השרים, וענין והתפלשו כמו התגוללו באפר או בעפר. ותפוצותיכם ונו׳ ת״י ותתבדרון ותפלון דהויתון מעין במאני חמדתא. ותפוצותיכם דפ״א בהולם והתי״ו בחירק והנכון הפ״א בשורק והתי״ו בצרי, ומשפט הפסוק ותפוצותיכם תקרב ונפלתם ככלי חמדה : (ליו) קול, הירק הוא״ו והידד נחה לבן נפתלי, ובשב״א הוא־ו והידד בהירק לבן אשד ן (ל״ז) ונדמו, כתרגום ויצדון והוא מענין כריתה כמו ונדמה שם (לעיל ה׳ י־ד) ז (ל־ח) עזב, ת־י נלא מלך מברכיה ככפיר זה העוזב סוכתו כשאינו מוצא שם הטרף, ואולי הוא רומז על הב״ה (שערב) [שעזב] בית המקדש ונח־ב ומצינו שקראו סוכו כאומר ויהי בשלום סוכר ומעונתו בציון (תהלים ע״ו ג׳). מפני הרון היונה, ת״י מן קדם הרב סנאה דהויא כחמר מרויא, תרגום יונה מגזרת יין וי״מ מגז׳ ולא יונו עוד (יחזקאל מ״ה הי) ושרשו ינה, והטעם חרב האויב האונסת אותם : כ״ג (ב) כה, משפטו על כל יושבי ערי יהודה ן (י) וישמעו, פרש" שנקרא הדש לפי ששברו חילו של נבובדנאצר שער המזרחי בגלות יהויכין ושוב חזר צדקיהו ותקנו וקדשו ולכך נקרא חדש, ו ר ו * ל »> דרשו כי נקרא חדש כי שם חדשו סופרים את ההלכה ושבעה ב> נקרא לו ז (י״ז) ויקומו, שני אנשים היו אחד הליץ בעדו טובה, והאחד הליין רעה אבל אחיקם שפן (היתה) [היה] את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, או נפרש שהזקנים הליצו בעדו טובה; (כ) וגם איש היה מתנבא בשם ה־ אוריה ונו׳ היתד. תשובת העם אל הזקנים 5 א) ירושלמי עירובין פ״ד.. ב) צ"?1 שמות כמ״ש בירושלמי עירובין ד,ג״ל.