Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 84

80 פסוק האלהי מקרוב אני על זה הדרך אנא אלהא ברית עלמא מבראשית אמר ה׳ אנא אלהא עתיד אנא להדתא עלמא לצדיקא. אני מלא ת״י מלי יקרי ז (ביה) שמעתי, הפרשה פשוטה ן (ביו) עד מתי, ת״י עד אימתי בלבהון דנביאי שקרא דמתנכן שקד ומתנבן רשע לבהון. ויתפרש היש כמו הננלה ננליתי (שיא ב׳ ב־ז), שאינה היא התמיהה אלא לאמת הדבר, ונובל לפרשו היא התמיהה ויתפי הפסוק עד מתי כלומר עד מתי יחזיקו ברשעם וכי יש בלב הנביאים נביאי השקר ונביאי תרמית לבם לקיים מחשבותם שחושבים 5 (כ*ז) החושבים, זה אי אפשר : (ביח) הנביא, חלום יספר הלום, כי חלומו הוא דרך סיפור בעלמא, והחלומות שוא ידברו. ואשר דברי אתו ידבר אמת וגו׳ יי דברי נביאי האמת סולת נקייה בבר הזה, אבל סיפור נביאי השקר חשוב בקש ותבן. ובס׳ הרואה בברכות«• מה ענין בר ותבן אצל חלום איר יוחנן כשם שאי אפשר לבר בלא הבן בך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, וי״ת הא במה דמפרשא בין תיבנא לעיבורא בן פריש בין רשיעיא לצדיקיא נאם ה׳ 5 (כ״ט) הלא, כלומר שלא יעמוד לפניו לבטלו שהרי הוא כאש השורפת אשד תמצא. וכפטיש המפוצץ הסלעים ו רז יל ד ר ש ו ב> מה אש חיים לעולם והקרוב לה נכוה, ואם רחק ממנה צונן אף דברי תודה בך, ומה אש קטן מדליק את הנדול ונמל מדליק את הקטן, אף דית למד קטן מן הגדול ונדול למד מן הקטן, ומה אש אינה מקבלת טומאה אף דית בך. ד־א בל המקבל עול תורה שנמשלה באש, פורקין [מ]עליו עול מלבות שנמשלה באש, ובל הפורק ממנו עול תורה שנמשלה באש נותנין עליו עול מלבות שנמשלה באש, שנאמר ונתתי פני באיש ההוא(יחזקאל י״ד ח׳) מהאש יצאו והאש תאבלם. ובפרק דרישה בסנהדרין J) ובפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש הזה מתחלק לבמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ובם׳ ה ה ל י ל י) אם פנע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח ואם ברזל מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי באש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע. במכילתא בפ׳ יתדו") בר דברים נתנה תודה במדבר במים באש, מה אלו בחנם לכל באי עולם בך דברי תורה חנם לבל באי עולם : (ל) לכן, זה חנניה בן עזור שהתנבא מה שלא נאמר לו אבל נאמר לירמיה וכדאיתא בסנהדרין פ׳ אלו הן הנחנקץ י) דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר כה אמר הנני שובר את קשת עילם דאשי גבורתם (לקמן מ״ט ל״ה), נשא חנניה קיו בעצמו ומה עילם שלא בא אלא לעזור את הבשרים אמר הביה הנני• שובר את קשת עילם, בשדים עצמם על אחת כמה ובמה, אזל איהו לשוק התחתון ואמר בה אמר ה׳ שברתי את עול מלך בבל, ואקשי האי לחברו נמי לא נאמר לו ופרקי־ כיון דאיתיהב קיו למדרש כמאן דאיתמר ליה לירמיה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו ע״ב. וטעם לכן הנני על הנביאים, הנני עליהם לכלותם, ובת׳יי הא אנא שלח רוגזי : (ל״א) הנני, פי׳ המחליקים לשונם, וכמוהו הטתו ברוב לקהה (משלי ז׳ ב״א), וכמו שנאמר (שם) יא) ג״ד ע"». ב) העגית ז' ע״א. ג) ל״ב ע״א. ך) כובו! ג״ב ע״ב. ~) ע״פ אנכי זע' נשיב־ רבת פ״א. ן) פ״8 ע״א.