Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 82

האפורים שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין הא שה מתעברת מעומד וזו נתעברה מעומד. די׳ א שאלתיאל שנשאל אל על אלתו זמבבל שנזרע בבבל ומה שמו נהמיהבן הבליה שמו. ע״כ. פי׳ רמייה דל א) דאסיר ושאלתיאלהדנינהו והיינו שאלתיאל אבוד. דזרובבל וטעם ובני יכניה כטעם ובני דן הושים (בראשי׳ מ״ו כ״נ). ונקרא אסיר ושאלתיאל על דרך שנקרא משה רבינו יקותיאלואביגדור ואביזנוהכן נקרא זה אסירושאלתיאללפי העדן כאשר מפו׳ בויקרא רבהב)שד.יה בביתאסורין במקום צר ואין מקום לשבב(שלשה) [ושלשלו] אשה ונתעברה ממנו מעומד, ונק׳ הבן אסיר שאלתיאל. ועוד פרשו שאלתיאל מעם אהר שנשאל אל על אלתו שכיון שבטלה הנזירה דומה כמי שנשבע ונשאל על שבועתו (והעל) [ובטל] לעצמו, ואהר שפי׳ התלמוד ענין אסיר ושאלתאיל הזר לפרש עדן זרובבל בן שאלתיאל שלכך נקרא זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו נחמיה בן חבליה שמו והאי מילתא תמי׳ לן טובא דהא בעזרא משמע דנחמיה לאו היינו זרובבל, על סננון זה פי׳ רבנו משה דל 5 (J פג. (א) הוי, כל הפרשה פשוטה וענינה שקורא ישראל צאן מרעיתו המלכים כרועים, ומתרעם על הרועים שאבדו והרנו הצאן והדיהום ולא פקדו אותם והשם (משל המדד.) [שלם להם] מדד. כננד מדה וזה טעם (כ׳—די) לכן, ואלו הרועים הם מלכי יהודה וישראל בבית ראשון ומנהיגי ונשיאי יהודה בבית שני כמה שאסר ואד אקבץ את שארית עמי מכל הארצות אשר הדהתי אותם שם והשיבותי אתהן על נדהן ופרו ורבו, זהו לעתיד לימות המשיה וכן כל הפרשה מוכחת ז (ד) והקימותי, מגז־ ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל־א מ״ט) שפירושו ולא. חפר ז(ה) הנה, ת־י משיהדצדיקיא, כי המשיח יצמחו ויפרחו בימיו הצדיקים כאוט׳ יפרח בימיו צדיק(תהי• ע״ב ז׳). ומלך מלך והשכיל, ת״י ויצלה כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א׳ י־ח י״ד), ועשה משפט וצדקה בארץ כאומר בפ׳ ויצא הטר מנזע(ישעי׳ י״א א׳), ובמזמור לשלמה אלהים ונו׳(ע״ב) ובפי׳ תהלים שחברתי הארכתי בפי■ המזמור הזה על המשיח : (ו) בימיו ודי ודין שמיה דיהון קרן ליה יתעבדן לנא זבוון [מן] קדם ה׳ מצדיק אותנו בימיו, פ״א וזה שמו אשר יקראו ה׳ למשיה צדקנו וגו׳ ביון שאמר עליו צמה צדיק, והפסיק שבין ה׳ לצדקנו מורה על פירוש זה 5 (ז) לכן, י) שבפסוקים האלה ונכפלו בספר זה לחזק העדן 5 (ט) לנביאים, ת״י מן קדם נביאי שקרא אתבר לבי במעי זעו כל נרמי הייתי בגבר רד ובנברא דמשתטי מן קדם המריד. ונו׳. י רהפו כל עצמותי, מעין תנועה ותנודה מנז־ מרהפת על פני המים (בראשית א׳ ב׳). הייתי כאיש שכור שאינו יודע מה לעשות ושוב המדף ואומר ובגבר עברו יין פי׳ ששתה הרבה עד שעבר נבול השתייה. מפני ה־ שהוא מהולל בפי הנביאים שהזכיר. ומפני דברי קדשו, א) עי מבוא. ב) ויקרא רבה פ״א. ב) ג״ל שכוונתו על רבנן משה קמחי ועי מכלול. ך) «ש להגיד,: בבר אמר למעלה מה שבפסוקים האלה.