Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 81

שנקרא בית המקדש לפי שמלבן עונות של ישראל. וקרא הר הבית בשן, פי* ר׳ דוד קמחי לפי שבשן היה מקום סיעה הבהמות, ובן (בשר) [בהר] הבית נם כן (יהיו) [היו] תמיד בהמות לקרבן. ורש״י פי׳ לפי שהדלתות עושין מאלוני בשן. ד״א לשון בשן מקום בקעה ורהבה, כן הר הבית מגרש הוא לבית מקדשא, ואני אומר לפי (שעה) [שהיה] הבשן ערים בצורות חומה נבוהד. דלתים ובריח, הנה הר הבית כבשן שהוא רם ונשא ונבוה מאד מכל הרים שבעולם ן (כ״א כ״ב) דברתי, על כן כל רועיך תרעה רוח, בתרגומו כל פרנסיך יתבדרון לכל רוח : (כ״ג) יושבת, אומר לה הנביא את יושבת בלבנון מקוננת באחים. כאומ׳ למעלה (פסוק י״ד) וספון בארז. נחנת והוא משפטו נהנות מנד חן 5 (כ*ד) הי, אחקנך שרשו נתק, והתיו הדגושה מורה על חסרון הנדן ונדן אחרונה נוספת, כמו יכוננהו, יצרנהו (דברים ל״ב י׳). כניהו זה יהויכין וקראו (נס) גם לנטותו א) והביא רש״י ז״ל מדרש אגדה במקום שניתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הב״ה על שבועתו שאמר כתבו את האיש הזה ערירי (לקמן בסוק ל׳), ונולד זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (חגי ב׳ כ״ג), בלפי שאמר לאביו כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, בא וראה כמה גדולה תשיבה שמבטלת שבועה. ולפי המדרש היה משמע שזרובבל בן יכניה ואינו כן אלא זרובבל בן פדיה ופדיה בן שאלתיאל ושאלתיאל בן יכניה ובן מוכיח בדברי הימים (א׳ ד׳ ט־ו עד "ט), ומה שאומר הכתוב זרובבל בן שאלתיאל על דרך בני בנים הם כבנים, וכן אמר ב מ ד ר ש ב) שזרובבל נולד ליהויכין על זה הדרך שעד ד׳ דורות הרי הם בבנים והם שיוכל אדם לראות בהייו ן (כ״ו) והטלתי, שנם אמו הוטלה והושלכה מארץ ישראל בי הגלה נבובדנאצר כאשר מפורש במלכים (ב׳ ב״ד ט״ו). על הארץ אחרת, כמו הכבש אחד (במדבר כ״ח די), והגפן נבייה (לעיל בי כ״א), והדומים להם, אשר [לא] ילדתם שם ז (כ״ה) העצב, עצב מגורת עצביהם כסף וזהב (תהלים קט״ו די), וכנהו לצלם בזה לגנותו, וכן נפוץ עניינו נשבר כמו ונפוץ הבדים (שופטים ו׳ י״ט). אם כלי אין חפץ, שמשליך אותו אדם מביתו. מדוע הוטלו הוא וזרעו וגו׳ הוטלו והושלכו אחד וכפל הענין לחזק הדבר : (ל) כה אמר, ת״י מארעיך אגלוה• לאתר אהרן ואת ארע ישראל קבלי פתגמא דדיי. פ״א קבילי ארץ ישראל כן לפי [ש]מתחלקת לגי חלקים יהודה ועבר הירדן והגליל. ד״א ארץ שהיא ארץ שבארצות חשובה ככולם. והפשט שהוא מדבר כנגד אנשי הארץ ואומר להם כתבו את האיש הזה ערירי ת"* בלא ולד כמו שתמס אונקלוס ערירים ימותו (ויקרא כ׳ בי), נבר לא יצלח בימיו בי לא יצלח מזרעו וגו־ מ*מ כתי׳ ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו וכך דרשו רבותינו בתלמוד סנהדרין פרק דרישה ג) הגלות מכפרת על הבל וגלותו של יהדבין כפרה עליו (דבתרא) [דבתרי׳?] ובתי׳ ובני יבניה אסיר שאלתיאל בנו שעברתו אמו בבית א) כנראה יש כאן חסרון וצ״ל וקי־או גץ לגנותו בעץ מ״ש רר״ק• ב) פכיקתא ח*7 כ e, שובה וביל״ש בקיצור עיין סגהדרץ ל״ז ע״א ול״ה ע״א ומהרש״א ח״א שש. ג) ל״ז ע״ב.