Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 78

74 יש לך בידי ואיני נותן לך זהו נזל, וי״א לא שנרתיך מעולם זהו עושק נתתיו לך זהו נזל. וי״א זהו עשק זהו נזל ולמה הלקו הכתוב ואמר לא תעשוק את דעך ולא תנזול (ויקרא י־ט י״נ), לעבור עליו בשני לאוין ולדעתי זה אהרון יבוא על נבון והצילו נזול מיד (גוזלו) [עושק] ורש" י פי׳ לא תעשוק את רעך זה הכובש שבר שביר ולכן לא תגזול החוטף מיד הבירו בהזקה וכמהו ויגזול את ההנית מיד המצרי (שמואל ב׳ כ״נ כ״א), א״כ נמצא אמר קשה נוזל מעושק שגוזל הוא נוזל שעושק אבל העושק הוא עושק אינו רוצה לגזול בהזקה א״ב יתפי והצילו נזול מיד עושק כלומר מיד נוזל שנם עושק. מפני רוע מעלליהם כתיב וקרי מעלליכם: (י״ג) הנני, הנביא מדבר לנכה ירושלם ואומר לה בשליחות השם הנני נלחם אליך יושבה צור וגו׳, וקראה כן אע״פ שעומדת בהר, לפניה עמק ומישור שאע״פ שהבתו׳ אומר ירושלם הדים סביב לה (תהלים קב״ה ב׳), האמת כן הוא אבל בינה ובין ההרים אשד סביבותיה יש עמקים ומישור. צור מגזרת בנקרת הצור (שמות ל״ג כ״ב). האומרים מי יהת עלינו ומי יבוא במעונותינו, יהת מגז׳ ותנהת עלי ידיך (תהלים ל״ח ג׳), והרג־ וירד ונהת ואמר יהת על דרך או במלחמה ירד (שמואל א׳ כ־׳ו י׳). או לפי שאמר בעמק יושבת אמר יהת שההילות שבאו על ירושלם מההרים שסביבותיה ירדו לעומק ומשם עלו לצור עליה. וי״ת האנא שלה רנזיה עלך דיתבא בתוקפא דקרוין כריכין אמר ה׳ דאמרין מן יהות עלנא ומן ייעול בבירנייתנא: ("ד) והצתי, ביערה של ירושלם ואכלה בל סביבה, הערים אשר סביבותיה על דרך עריכם שרופות אש (ישעי׳ א־ ז־) : כיב. (א) כה, אולי נאמרה לו נבואה זו בהר הבית ולפי׳ אמר רד בית מלך יהודה : (ב) הבאים בשערים האלה, פי׳ בשערי ארמון המלך כי בסמוך אומר ובאו בשערי הבית הזה מלבים יושבים לדוד על כםאו רוכבים ברכב ובסוס, ולכך פירשתי בשערי׳ האלה שערי בית המלך כי שערי בית המקדש אין נכנסין שם רוכבים: (נ) כה, הוסיף בנבואה זו צדקה, מיד עשוק, תואר בפלס גדול וטעמו כמו עושק (לעיל כ״א י״ב): (ד) כי, עשו מקורוהוא־ו במקום ה״א, הוא ועבדיו עמו ועבדו בתי־ וקרי ועבדיו : (ו) כי, נקרא ארץ דנלעד כי נלעד ראש להם, וכן ארץ ישראל נקרא בשם הלבנון כאומר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים נ׳ כ״ה), וירושלם ראש ממלכת ישראל ואמר הנביא על בית מלך יהודה שהוא ירושלם ששם ביתו ואע״פ שהיתה בעינו השובה כגלעד ואתה ראש הלבנון בשפועה, אם לא אשיהך מדבר ונו׳ אם לשון שבועה כמו אם לא שויתי ורוממתי (תהלים קל״א ב׳), ערים לא נושבה כתי׳ וקרי נושבו, המכתב על הארץ דרך כלל והקרי על הערים. וי״ת ארי כדנן אמר ה׳ על בית מלך שבטא דבית יהודה אילו את [הביב] קדמי מבית מקדשא דרם בריש טוריא וגו׳. וקורא בית המקדש גלעד שממנה צרי ורפואה לכל העולם ובו מכפר. עונותיהם של ישראל נמצא מרפאת ההוטא שמצינו לשון רפואה נופל בו שנאמר רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א הי), וין נקרא לבנון לפי שמלבין חטאיהם של ישראל שנאמר