Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 77

73 שמש חלקיהו אביו מפתו שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג הנביאים ושמש מטחו וברח ע״כ. והעדן שממרירות(ם) נפשו קלל יום הולדו אעים שלא תשינהו קללה, שבבר עבר ואמרו במדרש») בי ביום ט׳ באב נולד. יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך, כפל העדן לחזק האדירה, או אמר שני פעמים רמז על היום ועל הלילה, וכן איוב אומר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה נבר (איוב ג־ ני) ן (ט״ו) ארור, בם דרש ב) פשהור בן אמר היה שבשר חלקיה שלדה אשתו בן זכר ולכך היה מקללו : (ט״ז) והיה, כתרגומו ויהי נברא ההוא כקרויא דהפך ה׳ ברוגזיה ולא תיתביא, העדן סדום ועמורה שנזר להפכם ושוב לא נחם מן הרעה עד שהפכם. ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים, כלום׳ שתהיה גדולה והולכת רעתו כי תרועה גדולת מועקה, ומצינו תרועה לשמחה כמו יתרועעו אף ישירו(תהלי׳ ם־ה י*ד), ותרועה לאבל כמו למה תריעי רע(מיכה ד־ ט׳) ולפי שהאויר הולך וגדל מהבקר עד עת הצהרים אמר ושמע זעקה בבקר ותרועה בצהרים כלומר כך תנרל צעקת שברו הולכת וגדל[ה] עד שתהיה תרועה רבה ואבל 5 (י״ז) אשר, פי׳ קודם שאצא לאויר העולם ותהי לי אמי קכרי. ונוכל לפרש אשר לא מותתד על האיש שבישר אביו על... מלאך המות. ורחמה הרת עולם כלומר שתהיה ממני הרת עולם, רחמה לא מפיק ה״א שאהיה לעולם ברחמה; (י״ח) למה זה מרחם יצאתי ונו׳ לראות עמל ויגון ויכלו בבושת ימי ז כ־א. (א) הדבר, כל הפרשה פשוטה : (ד) כה, הנני מסב ונו׳ כלומר שאתם(אולי צ״ל שאתן) כלי זיין שלכם לכשרים ובהם ילחמו עמכם. וטעם ואספתי אותם שיאסוף את הכשרים אל תוך ירושלם להחריבה; (ט) היושב, כתרנו׳ לשיזבא ודרשו רבותינו בסנהדרין בפי דרישה ג) מפסוק זה שנלות מכפרת שלשה דברים, שהיוצא אל הכשרים נמלט מחרב ורעב ודבר: (י״א) ולבית מלך יהודה שמעו דבר ה־ משפטו ולבית מלך יהודה תאמר : (ייב) בית, יחסם בדוד כי דוד היה עושה משפט וצדקה לכל עמו והיה מזהירם; הנביא ואומר כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט בם" א דסנהדרין,) דרשו רד׳ל וכי בבקר דדן וכל היום כולו אין דדן אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרתו ואם לאו אל תאמרוהו ובם׳ כ״ג ״) מוכיח מפסוק זה דמלכי בית דוד דנים ודדן אותן אבל מלך.ישראל לא דן ולא דדן אותו משום מעשה שהיה כדאיתא התם, והפשט כי בבקר קודם שיאכל האדם רעתו צלולה ויוכל להוציא הדין לאמתו מה שאין כן לאחר שאכל ושתה וכבר אמרו י) שהשותה כדי רביעית יין שאין לו לדון ער שיפיג יינו. והצילו גזול מיד עושק, בפ׳ המקב ל י) בעדן עשק ונזל, מהו נזל ומהו עושק, י״א לך ושוב זהו עושק יש לך בידי ואיני דתן לך זהו נזל, וי״א נתתיו לך זהו עושק א) מקים המדרש לא נודע לי. ב) גם לה המדרש לא מצאתי. ג) ל״ז ב׳. ך) ז, ע״ב. ךץ) ♦"ט ע״א. ן) עיתבין ס״ד ע״א. ן! ב״ס קי״א ע״א.