Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 76

72 בנינדן: (נ) ויהי, מנד לא תנורו (דברים א׳ י״ז), והוא מעדן... א) ו״ת יתבנשוןעלך דקמלץ בהרבא מסתור סתור : (ה) ונתתי, ת״י ואתן ית כל עותר קרתא הדא, וית כל עמלה, ועדן חוסן חוזק ותוקף מנז׳ לא יאצר ולא יהסן (ישעי׳ כ״נ כ״ח), גי עושר האדם חוסנו ותוקפו. וידעה הוא הוא מקום הממון הנקנה ביגיעה ועמל. ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר שלא יזכה ליקבר בארץ ישראל שנאמר ובפר אדמתו עמו (דברים ל־ב בדג/ ובתנחומא פ׳ ויחי יעקב למה האבות מהבבין קבורת [ארץ] ישראל לפי שמתי ארץ ישראל חיים תחלה לימות המשיח. ד־א בל שמת בחוצה לארץ ונקבר שתי מיתות יש בידו שכך כתי׳ ואתה פשחור ובל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר הוי יש בידו שתי מיתות, לפי׳ אמר יעקב אל נא תקברני במצרים(בראשי׳ מיז כיט) ע־כ. אשרנבאת להם בשקר, למדנו שהיו מנביאי השקר האומרים שלום שלום ואין שלום ן (ז) פתיתני התחיל הנביא לומר לנכח השם פתיתני ה׳ ואפת, דרך משל כאדם המפית בחבירו ללכת בשליחותו והוא מסרב ומפתהו בדברים עד שמתפתה כן היה ירמיה מסרב ללבת בשליחות המקום, ואומר חנה לא ידעתי דבר ונו׳(לעיל א׳ ו׳) והקב״ה אמר לו אל תאמר נער אנכי וגו׳(שם שם ז׳). חזקתני, ותוכל, פי־ חזקת ממני ותוכל. הייתי לשחוק כל היום, פי׳ בעיני בני דורי. כלו לועג לי.. וי־׳ת פתיתני ה־ ואפת שבשתדה׳ ואשתבשית : (ח) כי, כתתו׳ ארי בזמן דאנא מתנבא אנא מרים קלי בכי ומצוח ועלחיטופין ובזעין אנא מתנביא כלומר שהיד. צועק להוכיחם והם אומרים לו דברי המס ושוד, כי היה דבר ה׳ ונו׳ קלס עניינו כמו לעג ובוז וכת״י ולליעוב מעדן ויהיו מלעיבים(דה״ב ל־נ ט־ז), וממנו קלסה לכל הארצות(יחזקא׳ כ״ב ד׳)ז (מ) ואמרת, ביון שהיה לי לחרפה ולקלם, והיה בלבי דבר השם, כאש בוערת עצור בעצמותי, שעל ירחי אני צריך ללכת בשליחותי, ואמר בוערת לשון נקבה ועצור לשון זכר כי האש ימצא לשון זכר ונקבה כי אש יצאה מחשבון(במדבי כ״א כ״ח), ובפסוק אחר תאכלהו אש לא נופח (איוב כ׳ כ״ו). נלאתי כלכל ולא אוכל, פי׳ נלאיתי לסבול האש ולא אוכל, ויית לאיתי לסוברא ולא יכילית. כלכל, מנזרת ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי נ׳ ב־) 5 (י) בי, זה לשון הרע שהיו אומרים עליו. מנור מסביב, שהיו מפחידים אותו מכל צד ועבר, וי״ת דמתבנשין סחור סחור, מגז* יגורו עלי עזים (תהלים נ״ט די), הנידו ונדדנו, פי׳ אומר כל אחד להבידו הנידו עליו שקר ונדדנו למלך, כמו שבבר אמרו ונכהו בלשון (לעילי״חי״ח). בל אנוש שלומי שומרי צלעי, אולי יפותה ונוכלה לו ונו׳ פי׳ ששומרים ומצפים ומתחננים מתי יבוא צלעו ואידו. שומרי מנז׳ ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז י״א). צלעי מנז׳ ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים ל״ה ט״ו) ן (י״א) וה׳, ת׳־י ות׳ מימריה בסעדי בנבר תקיף על כן רודפי יתקלון ולא יכלון למיקם, יבהתון לחדא ארי לא יצלחון ותהפינון אתכנעות עלם דלא תפסוק י״ת תרגם לא השכילו מעדן הצלחה במו ויהי דוד לבל דרכיו משביל (ש״א י״ח י״ר). בושו עבר במקום עתיד, ואולי בי אמר בלשון עבר כי דבר הנבואה תקיים לבסוף ולבך נאמר בושו באלו בבר נתקיימה : (י׳ד) ארור, פרשי׳ היא שעת הריון ועל ידי אונס א) מראה '"ב הסרק בבת״י.