Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 75

71 שרשו כלל, ובכרכרות(ישעי׳ ט״ו כ־) שרשו ככר, ופעם המלה הזאת עדן הריקות ונקרא הפך בקבוק לפי שהוא חלול מזה העדן, וי״מ לפי שהשותה בו ישמע קול כעין בקבוק. ומוקד הכהנים, כתתו׳ ותדבר עמך מסבי עמא ומסבי כהנא 5 (ב) ויצאת, משער החרסית היו יוצאין לניא בן הנם, וי״ת תרע קלקלתא ותת׳ אשפהקלקלתא, והוא שער האשפות האמור בעזרה וקראו שער החרסית לפי שהם משליכין שברי החרסים, ואולי לכך אמר לו כן שהיה עתיד לשכור שם בקבוק החרש שקנה למפורש בפרשה. וי״מ שער החרסית שער משערי העזרה והוא שער מזרחי ונם דרשו חדל א) שבעה שמות נקראו לו שע־ סור ששם היו מיסרין את ההלכה, שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחת החמה כדאמך האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳ ז׳), שער אחון שהוא משמש כניסה ויציאה, שער התוך שהוא ממוצע בין שני שערים, שער הדש ששם חדשו סופרים את ההלכה, שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל אשר כל שומעה תצילנה אזדו=) t (נ) ואמרת, מגורת בצלצלי שמע (תהליסקץ ה׳), והוא עדן תנועת ותנות (?) הפסד ונאמר כן באזדם ובשפתים לקול צללו שפתי(חבקוק נ׳ ט״ז) 5 (ד) יען, פי׳ בעבדם בו אלהי נבר וי׳־מ מלשון נבר אותו אלהים שהוא כמו הגר כך יתפרש וינכרו את המקום הזה שהסגירו אותו ביד אויב בעונם, ויקטרו בו לאלהים אחרים; (ז) ובקותי, ורוקנתי שתהיה עצתם רקות, ואמר ובקתי על שם הבקבוק לשון נופל על לשון, וי״ת ובקותיואקלקל:(ח) על מכותיה חסר ירד הרבים (מה) מכתה ז (י״א) ואמרת, משפטו כאשר ישבור השובר. להרפה ההיא במקום אל״ף. ובתופת יקברו מאין מקום לקבור, תופת הוא מקום ששורפים שם בניהם למולך, ובמקום שחטאו שם יקברו, וכל כך יהיו המתים שיצא להם מקום ההוא לקבורה, וזה טעם מה שאט׳ בסמוך ולתת את העיר הזאת כתופת (פסוק י״ב) כלוט־ לשריפת אש 5 (י״ג) והיו, פי׳ לאחר שאמר יהיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התופת הטמאים, הזר ופי׳ על איזה בתים אני אומר על כל הבתים אשר קטרו ונו׳ ויהיה פי׳ לכל הבתים בעבור כל הבתים או על כל הבתים : (ט״ו) כה, לימדך שאע״ם שהיו חוטאים יחס שמו ׳עליהם. הנני מביא, חסר אל״ף למ״ד הפועל במכתב, אל העיר הזאת על כל עריה, העיר היא ירושלם, ועריה הם ערי יהודה אשר סביבותיה 5 כ. (א) וישמע, ודי ממנן סגן כהדא 5 (ב) על המהפכת ודי ביפתה ווה טעם בית הסוהר, וי־מ שהוא הנק׳ ם ו ף י■) בלע׳ והוא עשוי משני עצים ועושים בנתים בית צואר ומכנסים שם צואר האסורים. זה השער היה בחלק שבט בנימין לכן נקרא שער א) ירלשלמי עירובין פ״ה ה״ה ושם גרים : שבעה שכמת וכל׳ שער סזר ששם היו טמאץ פודשין ובז" שער היסוד ששם היו מייסדין את ההלכה ובגר' ט״ס גפי בכת״י• ב) נכתב בטעות ושייך יפסוק ואסרוה ג) ג״ל שהוא מלשון sopapear בלשון ספח־ — Stösse unter das Kinn geben.