Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 74

ובאשר אמד מיד כל עובר עליה ישום וינוד בראשו כאדם התמה : . (י׳יז) כרוח שהיא חזקה המפיצה כל דבר שלפניה. אפיצם לפני אויב ונו׳ פי׳ ר׳ דוד קמחי דל ראיתי להם ביום אידם בעורף ולא פנים לא אראם בפנים להושיבם, כמו שאמר ופניתי אליכם (ויקרא כ״ו טי), לא דרך ראיית עורף שהיא הסתרת פנים והשלכה אחדי נו. ואני אומר כי עורף ולא פנים הוזר על אפיצם לפני אויב שיפוצו ויברהו והבורה ודא עורף זלא פנים ופני הרודף אחריי. וכענין מה שהכתוב אומר ונתתי את בל אויביך אליך עורף (שמותכ״נ כ״ז), ואראם ביום אידם ענין אהד שהכתוב אומר אל תירא גם אתה ברעתו ביום אידו (עובדי׳ אי י״ג) כי נקמה, גדולה יש למי שרואה שונאו ביום אידו. ואמר אראם להוציא מלב האומרים כי השנחת השם היא לטובה בלבד, אבל כשמסת־ר פניו ימצא האדם רעות בהסתרה ההיא, ואני אומר שנם ההשנחה יש לרעה. וכאשר כתבתי בפסוק בזאת יתהלל המתהלל ומקרא זה מסייעני, וכן הוא אומר בספר זה כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה (לקמן כ״א י׳), הרי שגם לרעה יש שימת פנים ז (י־־ה) ואמרו, זה דברי ירמיה שמסדר מה שהיו אומרי׳ עליו בני דורו, ויאמרו לבו ונחשבה על ירמיה מחשבות, פי׳ מחשבות רעות, כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם, ודבר הנביא כלומר אע״פ שירמיהו כהן וחכם ונביא אפי׳ הכי אם נהרג לא נאבד תורה ועצה ודבר כי יש לנו טעים וחכמים ונביאים אחרים. לכו וגבהו בלשון בתתו־ איתו ונסהדין מהדין דשקר. ואל נקשיבה אל כל דבריו, שהוא מתנבא לרעה, וירמיה מתחנן לפני ואומי כנגד ואל נקשיבה (י״ט) הקשיבה, כיון שהם אינם מקשיבים לי, ושמע לקול, שמע נדופם (אותם) [אותי] ונקום לי נקמתי מהם: (כ״א) והגידם על ידי הרב מגז־ עיני ננרה (איכה נ׳ מ״ט), וטעם הנר דמם על ידי החרב : (כ״ב) תשמע, בסוף פ״א מתלמוד [בבא קמא]א) נחלקו תיל י״א שהשתהו מזונה כד״א שוהה עמוקה(משלי כ״ג כ״ז) פי׳ זרות ב), ומה שא׳ אח״כ (כ־נ) ואתה שהשפילוהו בבור המיט, וי״א שהשתהו מאשת איש, וזה טעם למות ואמר לשון שוחה עמוקה פי׳ זרות. והטאתם מלפניך אל תמחי, משפטו תמחה הידד במקום הא, וכמו צור ילדךתשי (דברים ל״ב י״ח), וסגול במקום חירק. ויהיו מוכשלים לפניך בלומר עשה בהם נקמות, ודרשו רדל בפ״א מתלמוד קמא ג) ובתרא י) אמר ירמיה לפני הב״ה יהיו מוכשלים לפניך אפי־ בשעה שכובשים את יצרם לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים שלא לקבל עליהם שכר : י״ט. (א) בה, משפטו בקבוק מיוצר חרש, וכמוהו אלחנן בן דודו בית לחם (שמואל ב׳ כיג ביד) משפטו מבית להם, וטעם הפסוק לקנות הבקבוק מהרש ולא מעץ או מתכת או זכוכית, וי״ת לא מחפף פחד, הפך המלות כאלו אמר הכתוב בקבוק מחרש יוצר, ובקבוק שרשו בקק ונכפלה הפ״א הפועלי כמו בעפעפי(איוב נ׳ מ־), ומזעזעיך (חבקוק ב׳ ז׳), וכמו וכלכלו (מלכים א׳ ד׳ ז׳) א) ב״ק הוספתי והוא ט״ז ע״ב. ב) גדאה שט״ס יש באן וצ״ן* זונה וגתהווה הטעות ע״י מי. שבתוב רטטה ושם צ'¥ ואמר ברו שזהה פי' זנות. {) שם. ך) ט' ע״ב.