Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 73

69 לי ר׳ מתתיא הצרפתי שצ״ו») שה־ר יחיאל מפריש ך־לב) היה מפרש לא איש אל ויכזב שאדם מבטיח את חברו לתת לו מתנה טובה, ושוב מכזב בו אע״פ שהוא יכול לחתה לו, ולפעמים שאין בידו יכולת לתת לו מה שהבטיחו והוא מתנחם, אבל הקביה אינו כן, לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, כי אל אמונה הוא ובידו יכולת ובזה נתרצו כל הקושיות שודאי אל אמונה הוא ומה שהוא מתנחם מרעה לטובה ומטובה לרעה בדין ובמשפט לא מבלתי יכולת, ולזה פי׳ •קשה מעט מהפסוקים האמורים בם׳ בנבואת חנניה בן עזור ומה השיבו ירמיל על נבואתו כאשר אני עתיד לפרש בספרי זה כשאגיע למקומו : .(ייב) ואמרו, פי׳ נואש לבנו מלכת אחרי השם: (י״נ) לכן, ודי שנו עבדת וענץ שערורית לכלוך וטנוף, וממנו התאנים השוערים שבתולת ישראל עשתה דברים שלא יעשו שעזבו את השם והלכו אחרי הבעלים 5 (י״ד) היעזוב, פי׳ היעזוב האדם הצמא מלשתות מים מצור השדה או להתקרר בימי החום בשלג הלבנון או אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים מלשתותם העובר עליהם, ואמ׳ זרים קרים נוזלים, כי המים היוצאים בבקעה ובהר הם זרים קרים, ונוזלים מההיים לבקעות דרך מדברות, זה אי אפשר שיעזבו וינתשו, כך לא היה להם לישראל לעזוב את השם, ולפי שכמה פעמים מכנה השם במקור מים חיים בזה הספר המשיל הענין במשלים אלו. קרים י״מג) מגז׳ וקור וחום(בראשית ט׳ כ״ב), וי״מ י) מנז׳ מקור כמו אני קרתי ושתיתי מים(ישעי׳ ל״ז כ״ה). זרים י״מ מגז־ זרם מים(חבקוק ג׳ יי) וכך פי׳ רב סעדיה דליי) כמהפכת זרים (ישעי׳ א׳ ז׳) כלומר כמהפכת זרם מים השוטף, וי״מ י) מנז׳ זר מעשהו (שם כיח כ״א), ואמר לשון זרים שלפעמים מביאים וממשיכים מים לישוב דרך [צינורות] י) ממקומות רחוקים, או יהיה טעם זרים שהם זרים ביישוב שלא ילכלך אותם שום אדם כמו שהם צלולים במדברות מפני שהם זרים שאין עובר ושב. או יהיה טעם זרים שהם מופלגים וזרים לטובה מכל מימות שבעולם, כי כן ענין המשל היעזוב או ינתוש האדם המים החיים הצלולים מלשתותם וישתה מים מכונסין ועכורין זו אי אפשר כן שיעזבו ישראל את השם וילכו אחרי הבעלים, איך יעזבו המים החיים הנמצאים במקומם בשדות וביישוב וילכו למקום רחוק אחרי אשר לא יועיל. שלג לבנון") הוא הר בארץ ישראל נקרא לבנון שהוא לבן מחמת שלג שיורד עליו, וי־ת פסו׳ זה על הדרך, כמה דלית איפש׳ ויפסוק תלג נחית על חקלי לבנון כן לא יפסקון מי מטר נחתין ומי מבוע נבעין: (ט״ו) כי, משפט ויכשילום המכשילים שהם נביאי השקר בדרכיהם לעזוב שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה. שבילי עולם, הם השבילים שדרכו בה[ם] הצדיקים מעולם וכן ת״י ואטעינון בארחתהון בישיא משבילין תקנן דמן עלמא למיזל באורחן דלא תקנן בשבילין דלא מכבשין והם גומרים: (ט*ז) לשום, ודי אשתממות עלמא, והטעם שומן רב תעמוד חורבה, שישרוק עליה .עובר ושב, א) עיין מבוא. ב) שם. ג) רד״ק. ך) רש״י. ךן) ל מבוא. ו) מנחם הביאו רש״י. ץ) הנסגר הוספתי ע״פ הדד״ק. ךן) ל דברי יוסף ח״ב ל״ג ע״ב ובשיר השירים רבה פ״ד פ, י״ג א״ר עזריה זה מזיל מקצה דבר יזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמק?1בנון.