Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 70

עצתו מהורה מכל סיג והלאה, רלפך אמר שהשם חוקר על חחוקר ומבחין על המבחין : (י״א) קורא, עדן אסיפה וקיבוץ ודומה לתרגם המרים המרים (שמות ח־ ד) דנורין דנורין, וטעם הפסוק שלא להתחרות במרעים שדוגמתם כדוגמת קורא דגר ולא ילד בן עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וגו־ שיתתשש דד,יה באחד הגבלים, והפורענות הזה תבא להם ממקום המשפט מלפני השם היושב על בסא כבוד שהוא מרום מראשון, כלומר מקודם שנברא העולם והוא מכוון בנגד מקום מקדשנו : (י״ג) מקוה, כי הוא תקות ישראל. כל עוזביך יבושו פי׳ הסוררים שבעמי שהם סרים מאחרי המקום בארץ ציה וצלמות יכתבו, בי עזבו מקוד מים חיים את ה־, תמי שלשה פסוקים קורא דגר הא בקוראה דמכנש ביעי} דלא דיליה ומשהן אפרוחין דבתרוהי לא יהיון כן כל גברי רשיע דקני נבפין שלא בדינא בפלגת יומוהי שביק להון ובסופיה מחקרי רשיעא. כסא כבוד, פורעגותא תתעביד מיניה מן קדם דשכינתיה על כורסי יקרא בשמי מרומא עיל מן אולא מלקביל אתר בית מקדשנא. מקוה, סיבור ישראל ה׳ כל דשבקו פולחנך יבהתהון ורשיעיא דעברו על מימרך ברהנם אינון עתידין למיפל ארי שבקו פולהנך הי דבדיליה את מייתי עליהון יקרא כמבוע דמיין דלא פסקון ממוהי. תנהומא פרשי בי תצאא> זש״ה קורא דגר ולא ילד מה כתי' בתריה כסא כבוד מרום ונו׳, מה עדן זה אצל זה, מי שהוא אומר קורא דגר, אומד כסא כבוד ללמדך הקורא הזה מביא בצים משאר העופות ויושב עליהם עד שיוצאים אפרוחים מקליפתן והס עולים עליו ומרטין כנפיו ואוכלים אותם. וכשרוצה לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, מצא אותו שרץ או חיה אוכלו, מי נרם לו זה על שנזל ביצים שאינם שלו כך יהיו האומות שפשטו ידיהם בכסא כבוד מרום מראשון והחריבו ושרפו את היכלו והינלו לירושלם, ומואבים ועמונים, הביה יאבד זכרם כעדן שנאמר לכן הי אד נאם ה׳ צבאות אלהי ישראל כ• מואב בסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפני׳ ב־ טי) ע*כ. קורא שם עוף שקורין בלשון ערב חנל ובלעת פירדיז (Perdix), ופי׳ .קורא דגר כי הוא מאסף ביצי עוף אחר ורובץ עליהם וייס כי על הקורא הזכר הוא אומר שהוא רובץ על הביצים שילדה נקבתו וזהו ולא ילד כי הוא לא ילדם, ואמת הוא זה כי קורא זבר מנהנו להיות רובץ על הבצים כמו הנקבה, וי״מ קורא דוגמתו כאשר ירדוף הקורא' בהרים (ש־׳א ביו כ׳). דנר, חימום הבצים, ודומה לו ובקעה ודנרה בצלה (ישעי׳ ליד ט־ו). בחצי ימיו, ימו כתי׳ בלא יוד וקרי ימיו, ויתפרש בחצי ימיו יעזבנו שימוח, ואם לא ימות באחריתו יהיה נבל שיתרוששז (י״נ) מקוד, ישראל, הנביא אומר לנכח השם אתה שאתה מקור, ישראל. כל עוזביך יבושו, כלומר כל שאינם בוטחים בך ועוזבים אותך ובוטחים בבשר ודם יבושו, שבשר ודם מתנתו מעוטה וחרפתם מרובה. ומורי בארץ יכתבו, לפי דעת התמס וסורי ורשיעיא משפטו וסותם ובא כמו וקרע לו הלוני (לקמן כיב י׳ד). ונוכל לפרש בהצעתו שאד הנביא וסות הסותם ממצותי בדי שלא ילכו אחרי השם. בארץ יכתבו, אין א) בם-ח8 תנזדםא הישון קצת מש־נד.