Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 69

הנחש ארור אתה וגו׳, על העובר בדברי חכמים שנאמר כה אמד ה׳ ארור האיש אשר לא ישמע אל דברי הברית הזה וגו־(לעיל י"א ג׳) ועל העושה בטחונו בשר ודם שנאמר ארור הנכר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו אימתי הוא ארור בזמן שמה׳ יסור לבו וישליך בטחונו על בשר ודם ע״ב שאם יבטח בה׳ ויבטח באדם שיעזרהו אלא שמבין שהכל בעוז אלהיו טוב הוא : (ו) והיה, ערער זהו עץ גבוה הנדל בערבה ובמדבר אין בו שום לחות ורטיבות, וזה טעם לא יראה כי יבוא טוב שאין שום מטר יורד ללחלחו ולפי שבירידת הגשמים השפעת טובה לעולם מכנה הנשם בטוב וכמו יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר וגר (דברים כ״ח י׳־ג), ושכן זה הערער הררים במדבר כי הוא נמצא במקום היובש לפי שהיובש מתולדת החמימות אמר הררים מגז׳ וחרה נחשתה (יחזקאל כיד י״ח), ארץ מלחה ולא תשב ת׳׳יכארעםדוםדלאאיתותבתעלדרךנפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כ״ט ב״ב), ומציגו אומר ויזרעה מלח (שופטים ט׳ מ׳־ה), כי המקום הזורעים שם מלח לא יהיה ראוי לצמיחה. וי״ס מגו׳ כעשן נמלחו (ישעי׳ נ״א ו,), כלומר שהיא מופסדת בערן שאין בה יישוב 5 (ז) ברוך, שיהיה לו למבטח 5 (ח) והיה, שתול גדול משמעו. ועל יובל ישלח שרשיו בתינו׳ ועל נגדין ישלה שרשוחי, פי׳ יבלי מים, טעמם כמו פלגי מים. ולא יראה כי יבוא חום, ואמר על דרך ההשאלה לומר אפי׳ כשיבוא חום לעולם לא יראה ולא ירגיש כי הוא מתלחלח במימיו. והיה, פי׳ בין בימות החמה בין בימות הגשמים. ובשנת בצורת לא ידאג נם זה על דרך ההשאלה שלא ידאג ממניעת הגשמים, כי לא יחסרו מימיו ולא ימיש מעשות פרי, נמצא אמר בוטח בשם ית׳ מתברך בשמונה(ה)ברכות וכנגדן מתקלל בח׳ קללות הבוטה באדם, ח׳ קללות ארור הגבר אשר יבטח באדם אחת, [ב׳]ושם בשר זרועו כלומ׳ יצטרך למתנות בשר ודם ויצפה לטובה המנעת אליו מאתם, ועל כרחו ישים בשר זרועו, נ׳ ומן ה׳ יסור לבו, בלומר שלא תהיה תפלתו נשמעת והוא צועק ואינו נענה ומתיאש מן הרחמים,.. [ד׳] והיה כערער בערבה, ה׳ ולא יראה כי יבוא טוב, ו׳ ושכן חררים במדבר, ז׳ ארץ מלחה [ח׳] ולא תשב. ה׳ ברכות א׳ ברוך הגבר אשר יבטח בה׳, ב׳ והיה ה׳ מבטחו, ג׳ והיה בעץ שתול על פלגי מים, ד׳ ועל יובל ישלח שרשיו, ה׳ ולא יראה כי יבא חום, ו׳ והיה עלהו רענן. ז׳ ובשנת בצורת לא ידאג, חי ולא ימיש מעשות פרי. ר׳ אברהם בן שושן נר״ו אמי הנה שהזהיר שיבטח האדם בשם ית׳ ויסיר בטחונו מבשר ודם ועיקר הביטחון הוא בלב על כן אמר (ט) עקוב הלב מכל ואנוש שהלב מלא עקיבה וערמימות יותר מכל דבר שבעולם. ואנוש הוא וזהו חוליו מגז׳ יאוש. מי ידענו, כלומר מי יודע מחשבת הלב אם לא יוצר הלב, וכמו שנאמר היוצר יחד לבם המכין אל כל מעשיהם (תהליס ל״ג ט״ו), וזה טעם מה שאמר בסמוך מיד (י) אני, אם יבטח בי אברכנו ואם יבטח באדם אקללנו בח׳ קללות הנזכרות בשכבר, ואמר חוקר לב ובוחן כליות, כי הלב מבין והכליות יועצות») ודרך המבין לחקור על הדברים, והיועץ להבחין בין טוב ובין הרע, כדי שתהיח א) ע, פירוש הרב למשלי כ״ג ט׳'ז ומת שבתבתי בהגהות שם.