Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Journal
- Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Volume
- IX. 1911 - 5672 (1912)
- Date
- 1912-01-01
- Page
- – (sequence 68)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/3486266-3486283--3571-3489938- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
64 באחד מן האררים«) והענפים הגבוהים וזה שעם על עץ רענן, כי איך יתכן לתיגם על במו תחת והם שגי הפכץ וטעם כל הפסוק כי זכירת מובחותם ואשריהם וצלמיהסאשרעל עץ רענן ועל הגבעות הגבוהות הוא ערב כזכור בניהם וזכר אשרה שהיא עצמה (עובדת) [נעברת] וזכר עץ רענן שהנעבד עליו או תחתיו. ומשפט הפסוק ואשריהם על עץ רעגן ועל ■הגבעות הגבוהות. ור׳ דוד קמחי פי׳ משפט הפסוק בזכור בניהם מזבהותם על עץ רענן ואשריהם על הגבעות הגבוהות, ויהיה על עץ רענן כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳ כי), שהיו (מכנים) [מכינים] מזבחותם אצל עץ רענן, כאשר נוהגין עתה דניים לטעת אילן אצל בתי תועבות. ודשיי פי• ואשריהם אשר על עץ רענן ולא הבנתי דבריו כי האשרה עצמה היא׳ היא עץ רענן ואולי בי יל כך היו מפליגים לעבוד אלהים אחרים רבים שהיו נוטעים האשרה הנעבדת אצל עץ רענן המעמידים תחתיו או עליו הצלם כדי שיהיו קרובים אהד אל אחד. וי״מ שטעם ואשיריהם על עץ רענן, שאם היה במקום ההוא עץ רענן שהיו משימין תחתיו ע־ז ושוב נעקר לא היו עושין כמו שכתוב בתורה ואבדתם את שמם מן המקום (דברים י־ב נ,), אלא היו מביאים יתור או ענף ונוטעין אותו על אותו עץ שמרביבין אותו על סוכת עץ שנשארה מאותו עץ רענן על שם אשירה שלא תשתבח שם ע״ז מן הארץ. ולפי זה.מה שאמר דיתתום ואשריהון תחות אילן עבוף אין תחות זה כתתו־ ותחת כל עץ רענן אלא בחתו־ תחת המשור ב): (ג) הררי. משפט בחטאות במותיך ובכל גבולה וודי בחובין דהויתו פלחין לטעותא בבל תחמיך, פ״א קורא אל דורו הררי שעובדין ע״ז בהרים ובתי׳ על דפלחתון על טוריא, ויתם׳ בשדה שהחיל וכל האוצרות יביאו הבוזזים לשדה כ* צר להם המקום בעיר, ושם יחלוקו הביזה ז (ד) ושמטת, ת*י ואיתיתי מנאה על ארעבון ותהי בשמיטתא וכד אעבד פורענותא עד דאגלי יתכון מארעבון דיהבית יתבון כלומ־ ושמטתה על כרחך תשמוט את ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לבם ושבתה הארץ(ויקרא כ׳יה בי) וכך יונקים מחמת שלא (עשיתי) [עשיתם] רצוני בנחלתי אשר נתתי לבם להשמיטה. כבר דרשו רך ל ג) על פסוק שחקו על משבתיה (איבה א׳ ז׳) על שביתת שמיטין ושבתות שהיתה שובתות בבבל והוא המרעין(?) אותם ואומר לכם בארצכם לא שמרתם שביתה זה ואתם שובתים (אוכלים) [אותם] בארץ לא לבם וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה(ויקראכ״דלי׳ד) ואולי בעבור פסוק זה אנו מפטירין הפרש■ הזאת בפרשת אם בה קת י : (ה) כה, פרש״י ומן ה׳ יסור לבו שהבטיחו וצדתי את ברכתי לבם(ויק־א ב״ה כ״א) ע״ב ואולי לפי שהיו מבקשין עזרה ובטחון מאשור וממצרים אמר כן לקלל כל הבוטח באדם. ושם בשר זרועו, תוקפו. ומן ה׳ יסוד לבו, בתנחומא פרש׳ כי תזריע (תודיע) בשלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו אעפיי שהם לרעה, על המסית זה נחש שהשית את חוה ולפי שהשיאה הזכיר הקבי׳ה שמו עליו אע״פ לרעה, כאומר ויאמר ה׳ אלהים אל. א) ג'¥ שצ״ל האביריש מלשזן בראש אמיד ישעי׳ *"ז י'. 2) תהי; המישור לא מצאת* בתנ״ך. ןר) איבד. רבד. פ״א פ״ז*