Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 67

ריבות (איובל״גי״ג) משפט ריבית. ותיי הנני שולח לדינים רבים הא אנא שלח לעממין קטלין אטר ה׳ ויקטלינון : (י*ז) כי, לא כאשר אוט׳ לא יראה את אחריתנו i (י״ח) ושלמתי, ואמר משנה בנגד עון אבותם ועונם שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וי״ת ואשלם לתנינין כקדמאין חוביהון וחטאיהון ז (ייט) ה־ עוזי, פי׳ ה׳ אתה מעוזי, ולא אירא משום אדם, מלומר האמת, הנה אתה האלוה אמת ולסוף שיבדו כל הנוים לעבדך שכם אחת,■ ולומר לך כוידויים אך שקר נחלו אבותינו שעבדו ע״ז דור אחר דור הבל ואין בם מועיל, אבל הדור הרע הזה אינם רוצים לשוב בתשובה לפניך והוא תמה עליהם ואומר (י) היעשה לו אדם אלהים, פי׳ ואיך ישראל שהם קרויים אדם שג׳ ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם(יחזקאל ליד ל״א), פי׳ ואיך ישראל עושים להם אלהים אחרים ועובדים לשרים העליונים, והמה לא »)הים כי אם לאומות שנא׳ אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לבל העמים (דברים ד׳ י״ט), והיתה תשובת השם (כ״א) לבן, כלומר שליט ואדון ואוכל להפרע מהם ז .P (א) חטאת, במדרש א) על ידי ירמיה שניתן לעמיד ברזל ועל ידי יחזקאל האמור בו בשמיר חזק מצור נתתי מצחך (יחזקא־ג׳ ט׳). והפשט כי מה שיהיה חקוק בעט בחלוצפורן שמיר אינו נח לימהק, כלנמר דרך משל שאינה משבחת. צפורן שמיר, פירשו רמתי־ =) תולעת החותכת האבנים, ואט׳ צפורן שמיר אע־פ שאין צפורן לתולעת לפי שבצפורן חוקקים, לפי׳ אמר בה לשון צפורן על דרך ההשאלה. ו יי מ י•) בצפורן שמיר כצפורן חזקה כסלע, ותרנו׳ מצור החלמיש (דברים ח׳ ט״ו), מן שמיר טינרא. וי״אי) כי אין הפועל עט ברול וצפורן שמיר רק הפועל הוא עט ברזל והנפעל הוא הצפורן שמיר בלומר חקוקה בעט ברזל, והנה חקוק העט היה. בצפורן שמיר והוא מה שהזכיר אח*כ חרושה על לוח לבם, כ* לבם הוא הזק בשמיר וכאבן, ואין טעם לזה הפי׳ אלא בצפורן שמיר הוא כמו בעט ברזל. חרושה על לוח לבם משפ׳ חרותה, במו חרות על הלחות (שמות ל״ב ט״ז), או אמר חרושה, כזה החורש בעומק דרך משל. ולקרנות מזבחותיכם, אמר מזבחותיכם לנכה השם, שכל הפסוק מדבר בלשון נסתר שכן דרך המקרא בהרבה פסוקים. ולמ״ד ולקרנות במקום בית כמו הרגתי לפצעי (בראשית ד׳ כיג), ישבת לכסא (תהלים ט׳ ה׳), לפניכם לחרב (ויקרא כ״ז ז׳), והדומים להם. (ב) כזכור, נפי ארבע מיתות") אמר ר׳ אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו. פי׳ שערב בפיהם זכירת מזבחותם בזכירת בניהם. וי״ת כאידבדא בניהון אגוריהון ואשריהם על עץ רענן ועל נבעות הגבוהות. ודי ואשריהון תחות כל אילן עבוף, על רמתא מנטלתא, הנה תרנום על עץ רענן, כאלו אמר תחת עץ רענן כמו שמצינו בכמה מקומות אומר ותחת כל עץ רענן (לעיל ב־ כ׳), כי כך היתד. עבודת האשרה או היה נוטעה לשם ע־ז או היה רואה אילן יפה ומעמיד תחתיו צלם. ואולי לפעמים שהיו מעמידים אותו צלם למעלה מן האילן א) ע׳ רש״י שהביא ג״כ בשם מדרש אגדה. ב) גיטין פ" דל לא• רד״ק. ך) עי״ש. ךן) ס״ג ע" ב.