Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 63

59 בל סביביו (לקמן מיה י״ז), ומי יסור לשאור* ונו׳ בתר׳ ומן מור ומגד וסר אל משמעתן־ (שמואל א׳ ביב ייד), והאמת בי ינוד מנד נע ונד(בראשית ד׳ י״ב), ויסור מגז* סורה (שופטים ד׳ י״ח)א) אלא לפי שמנחמי האבל נדים ממקומן, זה מפה וזה מפה לנחם האבל, אמר ומי ינוד לך, וכן מי יסור יתפרש מי יסור מדרכו לנטות לדרכו לשאול לשלום לך : (ו) את, משפט ואטה את ידי מנד הנה ידה־ הויה (שמות ט׳ ג,). נלאתי הנחם, כי כמה פעמים גזרתי להשחית ושוב התנחמתי, אבל עתה נלאיתי הנחם שלא אנחם על הרעה שנזר[תי] להביא עליהם 5 (ז) ואזרם כתרגומו וכמא דברא במדירא כן אבדר ית עמי בקרוי ארעא, שיהיו נפוצים וזרויים בכל הארצות ז (ח) עצמו, שרב[ו] בהם ההר[ו]גי[ם] ונשארים הנשים אלמנות, או יתפרש לי כמו אמרי לי (בראשית כ׳ י״ב), שהשם הוא מחבב (?) ביאת נבוכדנאצר להחריב הארץ. הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים, כתר׳ אתיתי עליהון על סיעת עולימין בזוזין נדביטהרא, מפ׳ אם כמו קהלה כמו אום ואומה. ובחור על דדך כלל כמו בחורים, וכן רכב בחור (שמות י״ד ז׳), ואומר בצהרים כלומר לא יהיה הדבר בסתר, כגנבים הבאים לגנוב בלילות אלא בנלוי בצהרים, ולא תועיל גבורתהבחורים, ורש״י פי׳ הבאתי להם על אם על הדרך על ירושלם, שהיא עיר ואם בישראל, בחור שודד בצהרים כדי לחפש מסתריה, ולתטט אחר מצפוניה. ואני אפרש הבאתי להם על אם הדרך, באומ׳ בי עומד מלך בבל אל אם הדרך לקסום קסם ונו׳ (יחזקאל כ״ח כ־׳ו). הפלתי עליה פתאום עיר ובהלות, ועיר מגז׳ ויהי ערך (שמואל א׳ ב״ח ט״ז), שהוא מענין שונא ואויב ותרגם יונתן אייתיחי עליהון בתכיף משיריין, וא״ת כי עיר גייסות של עיר ז (ט) אומללה, פי׳ מי שילדה המון רב ועם רבים, אומללה, והוא רומו על כנסת ישראל ושבעה ענין הרבוי כאשר נמצא במקומות רבים ולפי ששבעת ימי השבוע חוזרים חלילה כנה הריבוי בשבעה. נפחה נפשה, בתר׳ הודי למפחת נפש, מגז׳ מפח נפש (איוב י״א כ׳). באה שמשה בעוד יומם, באה כתי׳ וקרי בא, ונמצא השמש בלשון זכר ונקבה, והטעם בעוד יומם שעדיין השמש בעולם בא שמשה כי העומד בצער :אפי׳ בצהרים דומה לו שהוא עומד במקום חשך ולא אור, או יהיה בא שמשה בעוד יומם שבא פתע פתאום, בושה וחפרה כפל ענין ב״ש. ושאריתם לחרב אתן •וגו׳ פי׳ בניהם שם ושאר. ו רש• י פי׳ אומללה יולדת השבעה, שבעה ממש רמז לי׳ השבטים שעמדו מהם שבעה משפחות מלכים רשעים, וכן מפו׳ בסוף ג י ט י ן ב) ירבעם וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו ושאריתם להרב אתן, לפני אויביהם יהודה ובנימין שנשתיירו מישראל ובמדרש ר׳ ת נח ומאג) דורש כלפי ירושלם ומונה ו׳ רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמוץ יהויקים צדקיהו אך יש למנות עוד רחבעם אביה אמציה אחזיה, והתחיל הנביא מצטער ולהתאונן על עצמו : (י) אוי, שהיו כל העולם מריבים עמו, ומדיינים אותו, ומדון עניינו כמו ריב, ובת״י ואינשנצו (?). לא א) תיבה מטזשטשה בכ״י והוספתי הנסגר ע״פ מר. שגיאה לי םד.ענין דלקמן. ב) פ״א jt"p ג) פ; ויצא.