Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 62

58 תפלתם תפלה נבונה שהחזירו ישראל למוטב, ושוב התפללו נאומי במשה ויקח את הענל אשר עשו וישרוף באש וגו־ (שמות ל״ב כי), ואומי ויפול מן העם ביום ההוא בשלשת אלפי איש (שם כ״ח), ואוי משה מלאו ידכם ונו׳ (שם ב״ט), שאהד ששרף הענל והדג החטאים ועשו השאר תשובה, אז אמר ועתה אעלה אל הי אולי אכפרה בעד הטאתבם (שם לי), ובן שמואל כששאלו ממנו ישראל להתפלל עליהם אמר להם נם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ מחרול להתפלל בעדכם דנו׳ **> (שמואל א׳ י״ב ב״נ), אך יראו את ה׳ ועבדתם אותו באמת (שם ביד), בלומר עשו תשובה ואז אתפלל בעדכם ולפי־ זכר משה ושמואל בפרט, ובמדרש משכם ב) למה הזביר לאלו יותר משאר נביאים לפי שאלו השנים כתי׳ לא חמור אהד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם (במדבר ט״ז ט״ו), ובשמואל כתי׳ הנני ענו בי ננד ה׳ וננד משיחו את שור מי לקחתי והמור מי לקהתי ונו׳ (שמואל א־ י״ב נ׳ עד ה׳), מה ענו לו ישראל, ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקהת מיד איש מאומה, ויאמד עד ה׳ בכם ועד משיחו היום כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמרו עד. במדרשי) אתה מוצא מה שכתו׳ במשה בתו־ בשמואל זה לוי וזה לוי, זה אמר שילך.וזה אמר שילך, זה מלך על ישראל ויהודה, וזה מלך על ישראל ויהודה, זה מלך מ׳ שנה וזה מלך מ׳ שנה, זה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות, זה הרג מלכים וזה ד.רנ מלכים, זה בנה מזבחות וזה בנה מזבחות זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה זה בקריאה, ויקרא ה׳ אל משה (ויקרא א׳ א׳), דקרא ה־ אל שמואל (שמואל א׳ נ׳ ד׳). אין נפשי אל העם הזה כתרנו׳ אין דעוא קדמי בעמא הדין : (ב) והיה, אשר למות למות, דרשו רז׳יל בב״ב פ״א ד) בל המאוחר בפסוק קשה מחבירו חרב קשה ממות [אבע״א] סברא האי מנוול והא לא מנוול, [ואבע״א] קרא יקר בעיני ה׳ המותח לחסידיו(תהלים קט״ז ט״ו), רעב קשה מחרב [אבע״א] סברא האי מצטער והאי לא מצטער, [ואבע״א] קרא טובים היו חללי חרב מהללי ו עב (איבד, ד׳ טי), שבי קשה מכולם דכולהו בגויה; (נ) ופקדתי, בתתו ארבע פורעין בישין, ואת הכלבים לסחוב, כתרנו׳ לגררא מגז׳ יסחבום צעירי הצאן (לקמן מ׳יט בי) ז (ד) ונתתים לזעוה, לזועה בתי׳ וקרי לזעוה והכל אחד והוא מענין התנודדה (ישעיה כ״ד כ׳) אלא שזועה שרשו זוע, וזעוה שרשו זעה, והוא מנז׳ ולא קם ולא זע (אסתר ה׳ ט׳), ות״י ואתננון לזיע כל ממלכות ארעא. בגלל, בפ׳ הלק י■) נחלקו חכמים ור׳ יהודה שחכמים אומרים מנשה לא עשה תשובה ומפרשו בנלל מנשה שלא עשה תשובה, והוא הדריך את יהודה ובנימין בדרך רעה עד שלמדו בל הדורות להרשיע, ור׳ יהודה אומר מנשה עשה תשובה ומפרשו בנלל מנשה שעשה תשובה, ודורו של ירמיה לא עשה תשובה, ובת״י על דלא תיבו במנשה בר חזקיה מלך שבטא דבית יהודה על דאסנו למיעבד בירושלם : (ה) בי, אחר שעשית בל הרעות שבעולם.. ומי ינוד לך מנז׳ נודו א) עיין פירוש ר״י קיא. ב) במדרש השבם דהייבו מ׳ והזהיר לא מצאתי ויד״ג מוהר״ר שמעק עפפענשטיק נ״י העיד אזתי על ילקוט ירמיה מ״ו רמז רצ״ב ומדרש שמואל על פסוק ענו בי. ג) ילקוט שמעוני בשס אבדת שמואל והלשון משוגה קצת. ך) ב״ב ה, ע״ב זהנסגר הוספתי עפ״י גירסת הש״ם. ךץ) ק״ב ע״ב.