Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 61

ומתפר׳ לפי מקומו נבהל כנבור לא יוכל להושיע, ואמר כגבור שלפעמים אע־פ שאדם גבור לא תועיל לו נבודתו. ואתה בקיבנו ה׳ וגו׳ ובל הדברים האלה דרך משל ודברה תורה כלשון בני אדם. ובמדרש א) ואתה בקרבנו ה׳ שמך משותף בשמנו ישראל והמתר׳ פי׳ הפסוקים האלה בע״א למה תהיה כגר בארץ ובאורח נטה ללון, למה יחול רוגזך עלנא ואנהנא כתותבין בארעא וכעדי אורהא דסטא למבתא. פסוק שני למה יחול רונזך עלנא ואנחנא מטלטלין ושבקין ואת גבור יכיל למיפרק ואת שכינתך ביננא ה׳ ושמך עלנא איתקרי לא תשבקיננה. נדהם מגז׳ נע ונד (בראשית ד׳ י״ב), ומגו׳ אשיחה ואהימה(תהלים ניד, י׳־ח), נדהם ב) וי״מ ג) שבלשון ערב קורץ למי שמכסה לבו מחמת חולי ם דה;ם והענן חלש מלהושיע. ושמך עלינו נקרא כי אנו נקראים עש ה׳ לפיכך אל תניחנו : (י) כה, פי׳ כמו שאהבו הם לנוע לבקש עזר מאשור, ורגליהם. לא חשכו מלכת למצרים כן עשיתי להם שהניעותיס בגלות. וה׳ לא רצם עתה יזבר עונם ברעב ויפקוד חטאתם בחרב 5 (י״א—י־נ) ויאמר, כי, ואומר, ענין הפסוק מה חטאו ישראל והלא הנביאי השקר הם המטעים אותם שאומרים להם שלא יהיה רעב ולא יראו חרב כי אם שלום ואמת, פי: שלום של קיימא, והיתה התשובה, כי הנביאים נבאו בשקר ומהם התחיל הפורענות ושוב מן העם אשר לא הבחינו בין נביאי האמת לנביאי השקי:(י״ד), ואלולי, מגז־ אל דבר שאינו: (י־ו) ואמרת, את הדבר, ומהו הדבר תרדנה עיני דמעה וגו׳ כלומר שאתה בוכה והומה על שברתן ועל מכתן שגדלה מאד: (י״ה) אם, כי נביאי השקר וכהד הבעל הם. . . וגרמו וסבבו לגלות אל ארץ אחרת שלא ירעו בה מאתמול שלשים ולא התירוה (צ״ל הזהירום) הטעם גרם להם הגלות. ות״י אף ספר אף כהן אתפניאו לסחרת בהון על די בארעא לא בקרו, בלומר התעסקו בסחורתם ושכחו מלהנה־ג הארץ מנהג טוב : (י״ט) המאס, אע״פ שאמ׳ לו השם אל תתפלל בעד העם הזה לטובה חזר להתפלל ולבקש מהשם שיפתח את השמים לתת מטר וגשם על פני האדמה והתחיל לו בלשון תמה. המאוס מאסת את יהודה, שאתה מונע מהם הנשמים, אס בציון נעלה נפשך, כלומ־ ביושבי ציון: (כ) ידענו, הזכיר המדדים ושוב הזדונות ושוב השגגות, כי הרשע הוא המרד, והעדן המדד, והחטאת שונג, לו׳ שבבל ענין עברו: (כ'א)אל תנבל כסא כבודך, והוא בית המקדש הנאמר בו כסא כבוד מרום מראשון (לקמן י״ז ב׳). אל, כתרגו׳ יעול מברן אבהתנא קדמך לא תשני קיימך עמנא, כלומר לזכור להם ברית אברהם יצחק ויעקב : (כב) היש, פי׳ היש בפסיליהם מוריד גשם ומטר, ואם השמים יתנו רביבים כתרגומו ואם שמיא יתנון רסיסץ אלהין על מימרך. הלא אתה הוא ה׳ אלהינו ונקוה לך שתוריד לנו גשמים בי אתה עשית את כל אלה, מניעת שמים מלהוריד מטר והארץ מלתת (א) ויאמר, בי כמה פעמים התפללו על הארץ ושמע צעקתם השם, והיתה א) לא מצאתי במדרשים. ב) גראח שיש כאן ט״ם וצריך למחוק תיבת נדמם. ג) הדיק״ם מביאו ממכלול.