Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 60

56 ק, אבל פשט הפי׳ הולך על פי׳ הראשון, והנביא מוכיח אותם : (כ*א) מה, מה זה שאת אומרת בי השם יפקוד עליך האויב שמשים אוחו עליך פקיד ונדד והלא אתה שהרגלת אותו בפקיד ואדון ואלוף תחלה והשם נמלך מדד. בננד מדד. וזה טעם ואת למדת אותם אלופים לראש הלא חבלים יאהזוך כמו אשת לידה. שהיה בוטחת במלאכי אשור ומצרים, והלא נם חזקיהו הראה את בית נכותו לשלוחי מרודך ואמרו חיל») שאשתו השקה להם. וי״ת מה תאמרי בי יפקוד עליך מה תמרץ יסער עליך חוביך, הלא הבלים יאחזוך כמו אשת החית בשבא פגול. כמו אשת לידה, אשת סמך ולידה שם כמו מלידה ומבטן ומהריון (הושע ט׳ י*א): (כ׳־ב) ובי, תהיה תשובתך בצדק, ברב עונך ונו־ פי׳ כשיגלו שולי הבנדים התחתונים שיהפכו למעלה, אז הלובש מלה והעקבים נחמסים, כמו ויחמוס כנן שובו(איבה ב׳ ו׳), והוא מענין הגלוי. ועקביך מנז׳ עקב, ואמר כן כי כנסת ישראל בעודה הולכת אהר השם היתד. בצל שדי ובסתרו ובסוכתו ועכשיו שחטאה ועלית נתנלה קלונה ובושתה ובלימתה כי הוסר פתרה מעליה, וכתי׳י על דא מניאו חובך אתנליאו בהתתיך בולינך : (כ־נ) היהפוך, להזור לבן וכן נמר היהפוך חברבורותיו והם הנמרים שבו וכמו ש״י שלטי רקמתיה נם אתם תוכלו ונו׳ כי כשם שהשחתת בכושי החגרבורות בנמר מדרך הטבע כן אתם הורנלתם הרע עד ששב להם כהתר, ולא תוכלו לשנות המנהג וההרנל ז (כ״ד) ואפיצם כתרגו׳ ואיבדריהון בקשא דעבר מן קדם רוח מדברא : (ב*ד.) זה, מנת מדיך, ת״י חולק אחסניך, במדד. שאדם מודד בה מודדין לוז (כ־ז) ונם ניאופיך, פי׳ שהסוסים שטופי זמה מבנה הזנות בלשון צהלה ובן הוא אומר איש אל אשת רעהו יצהלו(לעיל ה׳ ח׳). לא תטהדי אחדי מתי עוד, פי׳ לא תמהרי אחרי שנטמאת ואם תאמרי שתטהר מתי עוד. אין המוזרה אלא בעוד שיש בידך יכולת בעודך בארצך לא לאחר שתנלי, ד׳־ת לא תזנן עד בען לית ארכא יומן סגיא : יד. (א) אשר, מנז׳ ולא יבצר ממך (איוב מ״ב ב׳), ולא יבצר ממך כלומר לא ימנע ובן ועצרות סעו מניעת הנשמים ז (ב) יהודה משפט עדת יהודה, ושעריה אומללו ת״י וקרויהון הרבות. קדרו לארץ פי׳ קדרו יושבי השערים וישבו לארץ ידמו, וצוהת יתשלם עלתה, על דרך הנה קול שועת בת עמי(לעיל ח׳ י״ט) ז (נ) ואדיריהם, שהנמלים שלחו הנערים שלהם לשוטט אולי ימצאו מים. באו על נבים, תרנם בור נובא. שבו כליהם ריקם, משפט שבו עם כליהם ריקם ז (ד) בעבור, ולא היד. בארץ בעבור זה בושו איכרים והם עובדי השדות חפו ראשם במו האבלים ז (ז) אם איעו חסר הידד הרבים בתיבת עונינו, וענין הפסוק פשוט : (ח) מקוד, מקוד. ישראל בתינו׳ סיבור ישראל שהשם תקותינו ותוחלתנו!מושיענו בעת צדד» למה תהיה כגר בארץ וגו׳ שאין לו יכולת. ז (ט) למה, א) נמהז־דק ק״ד ע״א: אשתו השקתה עליהם.