Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 59

55 דיעם חוץ מגבולם יתאמת משל וה ז (ז) ואלך, פי׳ לא יצלח לשוס דבר וכת־י דלית ביה צרוך לבל מדעם במו אין לשפחתך בל בבית(מלבים ב׳ ד־ ב׳) 5 (ט) שהיו גסי הרוח ובאומ׳ אחר בך שמעו והאזינו ואל תגבהו (פםוקט״ו):(י׳) העם תואר כמו סעפים שנאתי(תהלי׳קי־ט קי״ג) 5 ("ב) ואמרת, פי׳ נם המשל השד הזה תאמר להם בל נבל ימלא יין, נבל כמו נבל יוצרים (ישעיה ל׳ ד,), והוא מבלי חרש ויש חרש שיבלעו דפנותיו בליעה גדולה מהיין הניתן בתוכו ולכך אמר בל נבל ימלא יין ימלא בתוכו ורפנותיו ואמר דבר זה כדי שיאמרו לו הידוע נדע, ותהי התשובה כי בולם מקטנם ועד גדולם ימלא אותם שכרון מבל צד ועבר, ובאשר השכור אין בו דעת ולא תבונה ולא ידע מה.יעשה כן יהיו מרוב הצרות שכורת ולא מיין; (י״ד) ונפצתים, גם זה מתשלום המשל בי כלי חרש כשיכה בהם האדם אחד אל אהד שברו ויתפוצו שבריהם אנה ואנה כן יהיו הם על דרך בבלי יוצר תנפצם(תהלי׳ ב׳ ט׳), שישחיתו אחד אל אחד על ידי עצמם תוספת על השחתת האויבים והנביא מיעצם ואומד להם (מ־ו) שמעו, ומכאן למדו אזהרה לגסות הדוח בסוטה א); (ט״ז) תנו, ושובו בתשובה טרם יהשיך, פי־ בטרם תבוא עליהם צרה הדומה לחשיבה, ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף, פי׳ על הרי חשך, כי נשף הוא לילה והטעם כי טרם שתגלו ויוליכו אתכם יהפים על ההרים הדומים לבם שהם הרי נשף וחשך. וקויתם• לאור, בי בקשו עזרה ממצרים ובושו מעזרתם. ושית לערפל, ישית כתי׳ וקרי שית והקרי מקור כלומר שיתיתו אור לערפל הוא החשך העבה ז (י׳ז) ואם, כלומר שלא תקבלו תוכחת זאת, במסתרים תבכה נפשי מפני נרה, ואמי הנביא במסתרים בהדרי הלבבות תבכה נפשי מפני נוה ואמר הנביא ועניינו במו נאה בלומר פני גאות שלבם ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ ות״י מפני גוה מן קדם יי יעדי מנכון יקרבון. גוה והדו במקום אלף כמו גאה וגאון, ולשון ארמי מהלכין בנוה יפל להשפלא > (י״ה) אמר, ת״י אמאיכו תיבואה (?) גלה יקרבין מנכון, והענין מגז׳ ראש, והטעם הממלכה ירדה ושפלה עטרת התפארה 5 (י״ט) ערי, ארץ ישראל היא (לדממה) [לדרומה] של בבל על כן קרא ארץ ישראל ערי הנגב. סוגרו ואין פותח, שאין יוצא ואין בא מפני נבוכדנאצר וחיילותיו, פ־א ארץ יהודה עומד בדרומו של ארץ ישראל. הגלת יהודה בולה, פי׳ רובה, כי כל יהודה לא הגלה בפעם הזאת אלא לפי שגלו החרש (והמלך) [והמסגר] עם יהויבין אמר הגלת יהודה כולה, ומצינו תיבת כל נופלת על הרוב וימת כל מקנה מצרים (שמות ט׳ ו׳) והיה הרוב במו שמוכיח בפרשיות. הנלת כמו הגלתה, והגלת שלימים, פי׳ גלות שלימה 5 (ב) שאו, י*מ שהנביא אומר למלך ולגבירה שאו עיניכם וראו הבאים מצפון עליכם איה ישראל שהיה עדרך וצאן תפארתך הלא נמסר ביד אויב. שאי וראי כתיב וקרי שאו וראו ונוכל לפרש שהוא מדבר עם הבאים מצפון ואומר להם שאו עיניכם וראו איה העדר ניתן לך כלומר איזה עדר נאה ומשובח נמסר ונתן לך א*ב יהיה הצאן תפארתך לנהלהו בלאט והוא לא עשה א) ה׳ ע״א.