Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 56

לא־ יראה השם את אהריתנו חרבה הארץ וספו בהמות ועוף הרי גם נבוכדנאצר מרשיע וארצו שלוה ושקטה, והיתד. התשובה (ה) כי, וזה לשונם באגדת הלק א) משל לאדם שאמר יכול אני לרוץ נ׳ פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו תלי אמר רץ לפני נ׳ מילין ביבשה ונלאה אמר לו ומה לפני תלי כך לפני םוסים על אחת כמה וכמה ומה ביבשה כך בין בצעי המים על אהת כמה ובמה אף אתה ומה בשכר ד׳ פסיעות ששלמת לנבוכדנאצר הרשע שרץ אחרי כבודי אתה תמה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב כשרצו לפני כסופים על אהת כמה וכמה ע*כ, ושם מפרש ענין די פסיעות ששלמתי לו לנבובדנאצר הרשע שרץ אחרי כבודי אתה וכר, ועת לקצר, הרי נתברר לנו מדברי רבותינו דל שזאת תשובה על שאלתו כי נבוכדנאצר היה לו שכר אותם ארבע פסיעות והועילו ארבע דורות כי לסוף ארבע דורות גברו מדי ופרם על הכשרים אבל הדור שהרב הבית בימיהם הידועים ואומר שאין חשש להרבות רשע כי אחריתם לא תהיה לרע משום כך שהשם לא ישגיח ולא יראה אחריתם לכך נענשו ונלו מעל אדמתם ומ*מ בני אברהם יצהק ויעקב ועל דרך זה הלך והמתתם תא תיובתא לירמיה נביאה על בעותיה נביאה אתרמי לגברא די רהט עם תלאה ולאי ואיכדין את מדמי למרהיט כל קבל סוסוותא בבקעתא ובארע שלמה את מתמבטה ונפל ואיכדין את מדמי למיעבד כל קבל חיות ברא [די] ביום ידדנא ואם על טבוון דאנא מוטב לנבוכדנאצר מלכא דבבל דיגלאה נביאה את הזי ומתמיה ומן בין (?) דאהזיק מה דאנא עתיד למיעבד לאבהתך צדיקיא דמן עלמא דדדיטו כסוסוותא למיעבד עזבדין טבין קדמי ואף אחרת מנהון (?) דאיתי על בניהון ברכן ונחמן הא כמא דנחתין לשטף לירדנא. [פסוק שני] זדאת בעי עליהון רהמין אדי ית אתתך ובית אבוך אף אינון שקרו בך אף אינק אמרו עלך מילין בישין לא תהימן בהון ארי יימרון עלך פתנמין תקנין הדי שנם המתתם תתם שהתרעומות על נבוכדנאצר והשיבו השם תשובה על כך ומה שתרגם בנאון הירדן בל קביל היות ברא [די] ברום ירדנא לפי שהוא מקום אריות על דרך והנה כאריה יעלה מגאון הירדן (ירמיה מ״ט י״ט), ולפי הפשט שהיה מתרעם על אנשי ענתות שרצו להשקותו סם המות ואע״ם שכבר אמר לו השם כשאביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקודתם היה מתרעם למה היו מצליחין אפי׳ שעה אהת, והיה מבקש ואומר התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הרינה כאשר אמדת אבל עד מתי יהיה זה, מי יתן תאבל הארץ וגו׳ כדי שתתפרע מהם ופי׳ ר׳ יוסף קמחי דל שהיתה התשובה כי את רגלים רצתה דלאוך, הענין בעיני, כי בני אדם כמות[ך] את נלאה לדעתם ולהכירם שהם רצו להשקותך סם המות ולא ידעת עד שהודעתיך ומה תקבל לדעת פועל ידי ומעשי להרהר אחר מדותי אם אקדם אם אאחר או אקדים הבל בצדק ומשפט, ד*א נם בלשון הפסוק אפי׳ נאט׳ לתשובה אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי(תהילי׳ ם״ב י״ב). כי את רנלים רצת וילאוך, שהם אנשי ענתות, ואיך תתחרה את הסוסים שרי יהודה בירושלס אם מאלו יראת מה תעשה מיראת השרים ובארץ שלום שהיא ענתות א) OB.