Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 54

ומתחלק כדנן תימרון להון ונו־ ועוד תשלום פסוק זה היה כת׳ ירמיה לבד הנדלה, להשיב לכשדים אם יבקשו מהם ע״ז ואמר פסוק ראשון בלשון ארמי ושוב בל הפסוקים בלשון הקדש, ואעפ״ב הם אמרום בלשון ארמי לכשדים : (יי׳ז) אספי, ת״י בנושי מארעא סחורתן•, דיתבא בתוקפא בקמין כריכין כלוט׳ הנביא מיעץ את ירושלים שלא תתנאה, ואע״פ שהיא יושבת במקום חזק ומצור, ולאסוף מלהתעסק בסחורה, בי מה יועיל לה בי הכל יקח נבוכדנאצר, וזה טעם (י־ח) בי בה, פי׳ כמי שקולעים את האבן בקלע כי הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת, למען ימצאו, פי׳ ימצאו העונות שעשו כן ת" בדיל די יקבלון פורענות חוביהון, וי*מ בי שני פסוקים אלה על בבל שאומר לה הנביא שלא תתנאה בי השם יקלענה בתוך כף הקלע בשנברו מדי ופרס עליה בימי בן בנו של נבובדנאצר לדעת התרגום. אספי מנז׳ אסוף ידך (שמואל א׳ י״ד ט״ו). וכנעתך מנזר־ בנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב ח׳) כנעניה נבבדי ארץ (ישעיה כ־ג ח׳). ר*מ בנעתך זו בית המקדש א) ז י־א. (ט״ו) אחרי עשותה כנסת ישראל המזמתה הרבים, כלומר בעשותה זמות רעות בעבדה פסילים רבים, באו׳ למעלה כי מספר עריך היו אלהיך יהודה(לעיל ב׳ כ־־ה) ובשר הקדש יעברו מעליך, חוזר לדבר עם כנסת ישראל ואומר לה שבשר הקדש יעברו מעליה שאינה רוצה להקריב קדמות לפני הב״ה אלא יעברו מעליה באלו אין מוטל עליה לעשותם. כי רעתיך אז תעלוזי, פי־ כשעושה רעות אז תעלוז והשמח, וי־־מ' מה לידידי בביתי או ירמוז על בנימין שנא׳ בו ידיד ה׳ (דברים ל״נ י־ב), והטעם שתמה הנביא אחרי עשותה כנסת ישראל המזמתה הרבים מה לה לשבת בבית המקדש, ולזה הפי׳ יבוא כל הפסוק כנגד כל העם והכנסת, וי״ת מה לעמא שבקו פולחן מקדשי עבדו עצה לחטא סניאין מערבין בשר שיקוצין עם בשר קדשא יגלון מינך מן קדם בשתיך בבן הוית תקיפך, במדרש =) בשעה שהרב בית המקדש מצאו הקב״ה לאברהם בבית המקדש עומד אמר ליה מה לידידי בביתי א״ל על עסקי בני באתי א״ל חטאו ונלו אמר שמא בשוגג חטאו אמר לו עשותה המזימתה, שמא מועטץ, אמר הרבים, היה לך לזכור ברית מילה א״ל ובשר קדש יעברו מעליך, א״ל אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה, אייל כי רעתיכי אז תעלוזי אמי חס וחלילה אין להם תקנה ע״ב: (ט״ז) זית, פי׳ יפה פרי ויפה תואר קרא ה־ שמך בעודך הולכת אחריו, ונקרא בן לפי שהזית עליו יפים ורעננים כל הימים ואין יבולין להרכיב שום אילן עם הזית כן כנסת ישראל אין בה תערובת פסול אבל עתה לקול המולה נתלה שחיל הכשרים עושים שאון והמולה גדולה שאת מתפהדת לקולם ועל זה החיל ההוא.. הצית אש עליה של אותה זית, מנזרת והנה עלה זית (בראשית ה׳ י״א) והאש הוא הפועל. ויעו אותו החיל א) מפסוק *"מ עד פרשה י״א פסוק מ״ו לא נמצא פירוש. ב) מנחות נ״ג ע׳־׳ב.