Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 53

49 וארגמן לבושם ומעשה וציוד החכמי׳ כולם הוא לבושם של הפסילים כל זה ליפותם בעיני ההמון; (י) וה׳, דדך משל. או פעמים שתשקע איץ ויושביה מחמה הרעש. ולא יכילו גוים זעמו פי׳ אינם יכולים להכיל ולסבול זעמי, וכן ודי ולא יכלין עממיא לסוברא רוגזיה; (יא) כדנה, כתא תימרון להום, היי שני פסוקים אלו, דנא פתשגן אגרתא די שלח ירמיה נביאה לוות שאר •סבי נלותא די בבבל. ואם יאמרון לבון עממיא דאתון ביניהון פלחו לטעוותא בית ישראל כדא תתיבון וכדין תימרון להון, עממיא דאתון פלהין להון טעוותא דלית בהון צרוך מן שמיא לא יכלין לאחתא מטרא, וכן ארעא לא יבלין לצמהא פירין, אינון ופלחיהון יצדון וישתיצון מן תחות שמיא אילין, וכדנא תימרון להון אנהנא פלהין לדעביד ארעא בהיליה שכליל תבל בהכמתיה בסכלתיה תלא שמיא, י״מ שבפסו־ (?) הג׳ לשונות להון לשון ערב אלא לשון עברי וכל הפסוק לשון ארמי, וי׳׳מ כי גם להום נמצא בעזרא לשון ארמי כנימא אמתא להוט (עזרא ה׳ ד׳), וכן אלה נמצא בעזרא לשון ארמי אלה המניא *>, והכתי׳הוא אלה והקרי אל מאניה (עזרא ה׳ ט״ו). ואלו ואלה אחד, כמו הארצות האל (בראי כיו נ׳). ארקא, פי׳ ארץ. ואמרו הדל ב) ד׳ שמות נקרא לה, ארץ, אדמה, תבל, ארקא בנגד ד׳ תקופות, והנה לא עבדו ישראל ע״ז בגלותם, וענין הצלם של נבוכדנאצר היה באונם ונתהייבו כלייה בימי אחשורש על כך, אלולי מרדכי ואסתר שמסרו עצמם על דבר לצעוק לפני השם ושמע צעקתם; (י״ג) לקול, פי׳ לקול שנותן והנה המון מים בשמים, כמו שאומר מיד ויעלה נשיאים מקצה הארץ, מקצה ארץ כתי׳ וקרי מקצה הארץ. נשיאים ת״י עננין, ונקרא העננים כן בעבור הנשאם מעל הארץ, מגז׳ רם ונשא (ישעי׳ ו׳ א׳), או בעבור שהם נושאים המטר, מגז׳ משא. וטעם הפסוק שהשם מעלה נשיאים מקצה הארץ, כמו ואיד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳ ו׳), ויתנהו בכהו הנמל מים, באויר ושוב יורד המיס על פני בל הארץ, ואמר מקצה הארץ, כמו שאמרו חכמי המחקר, שהאדים עולים מפאתי צפון ודרום. ברקים למטר עשה, שיש ברקים עם המטר ואינו מכלה אותם. ויצא רוח מאצרותיו, לפי שזכר כי בסיבת הנשיאים העולים מן הארץ יהיה מטר, אמר ויוצא דוה מאצרותיו, כי שני אידים הם העולים מן הארץ, שקוראין אותם נשיאים, לנשיאתם מן הארץ, האחד הוא הנק׳ קיטור, ומה שאמר מאוצרותיו, לפי שהיא מרחפת ואינה נראית בדבר הנתון באוצר, על סגנון זה פי¬ ר׳ ד ו ד ק מ ח י דל; (י״ד) נבער, פי׳ לשקר ולחנם נסך והתיך הזהב והכסף לעשות ממנו אלהי כסף ואלהי זהב, בי אין בהם דוה וכמוהם יהיו עושיהם ויהי׳ נסכו מנז׳ אלהי מסכה (שמות ל״ד י״ו), וי״מ קשוט הנסך שהוא מענץ חפוי ומסכה, כי לאחר שעושין אותו מעץ מחפים אותו זהב וכסף; (ט״ו) הבל, כתתו׳ עובד תולעבא, וכמהו ויהיו מלעיבים (דה׳ב ל־ו ט״ו) שפי׳ מלעיגים ומבזים, ודומה והייתי בעיניו כמתעתע (ברא׳ כ״ז י״ב). בעת פקודתם יאבדו, כתרגום בעדן דאסער עליהון חוביהון יאבדון, כי כאשר עשה שפטים בכשדים עשה באלהיהם; (ט׳ז) לא, חלקי וישראל שבט נחלתו ה׳ צבאות שמו, פי׳ שהוא אדון צבאות מעלה ומטה, א) לא מצאתי בעזרא. ב) בראשית רבה פ' י״ב ובאדר״ן פ' ל״ז חשיב אף ומ*ד יבשה וחרבה.