Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 52

48 ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן(יואל נ׳ נ׳). וחתו ורעו המצרים, ובני ישראל בטהו בצורם ונצולו : (נ) כי, כי עובדי• הכוככבים עושים צלמים בארץ ואומ־ העובד צלם זה כאלו עובד השמש או הירח, וכן לכל הכוכבים, ואלו החוקות הבלים הם בי אלו הצלמים עץ מיער כרתו הכורת מעשי ידי הרש במעצד ת״י בחצינא מלשון רדל *) מרא וחצינא 5 (ד) בכסף, כי הוא עץ ומחפה אותו בסף וזהב, להראות נאה ויפה, במסמרות ובמקבות יחוקום ונו• שיהזקום כדי שלא יעיק ויכשל כל אהד מהצלמים פוקה ופיק ברבים, ות׳יי דלא אצטלי, וכן תו־נם אונקלום מטה משפט (דברים כ״ז י״ט) מצלי דינא, כולו יהזקום, כדי שיעמדו בשוד. ולא ינטו לכאן ולכאן, וזה טעם (ה) כתמר מקשה שעומד שוה כתמר והדקל הזה שעומד מקשה ושוה. ולא ידברו כי פה להם ולא ידברו (תהלי־ קמ״ו הי). תמר בהולם כמו תמר בקמץ כמו והיא יושבת תחת תומי(שופטי׳ ד׳ הי), מקשה מנזרת מקשה תיעשה המנורה (שמות ב״ה ל״א) וי־ת עובד נגיד זקיפין אינון ולא ולא ממלין אתנטלא יתנטלון. ארי לית בהו רוהא להלכא. וזה טעם נשוא ינשוא כי לא יצעדו כלוט׳ נשוא ינשוא על ידי סיוע כי לא יצעדו מעצמם. ינשוא הפוך משפטו ינשאו כמו נשוא לשוא עריך (תהלים קל״ט כ׳), שמשמע נשאו. יצעדו מגז• מטיבי צעד (משלי ל־ כ״ט). כתומר אם לא תעבדום, וגם היטיב אין אותם אם תעבדום, כי העבודה האמיתית היא את הש״י המפר אותותם, ועל כן הנביא מדבר לנכה עם אלהיו ואומר (ו) מאין, פי־ ממה שאנו רואים שאין כמוך אנו יודעים כי גדול אתה וגדול שמך בגבורה והוא ושמו אהד, וזה טעם גדול אתה וגדול שמך בגבורה ז (ז) מי, מי לא •ראך, הידד נמשכת בגעיא, להורות על הידד הנפקדת, מלך הנוים באגדת ת ה לים ב) אמר לו הב־ה ולאו מלכיהון דישראל אנא. א״ל לפי שאמרת לי נביא לגוים נתתיך (לעיל א׳ ה!) לפיכך אני קורא אותך מלך הנדס. כי לך יאתה, לך מלכותא יאה ע־כ פי• לך יאתה ונכונה ותרגום כן דברת (שמות י־ כ״ט) יאות מלילית, ות״י ארי דילך היא מלכותא. כי בכל הבמי המים ובכל מלכותם מאין כמוך פי׳ ר׳ דוד קמחי דיל הגוים והמלכים, כי ברוב המלכים הכמים שמתקבצים אליהם כל חכמי הומן ואומי כי הפסל אינו כלום ואם יעבדו הכוכבים לא יעברום אלא מפני שהם משרתיך להיות אמצעים בינם ובינך, ואעפ״ב הם חוטאים כי אין צריך בכך אמצעי בין האל ובין האדם, כי רם ה• ושפל יראה(תהלים קל״ח ד), אבל ההמון חושבים כי הפסילים מטיבים ומריעים מפני שהורגלו בעבודתם: (ה) ובאהת, הכמי המים, כי הם מייסרים את העם מוסר הבלים לעבוד את הפסל שהוא מעדה ומביאים כסף וזהב ממקומות רחוקים מתרשיש ואופז להפות בהם הפסל שהוא מעץ ליפותו בתעניות (?) פ״א ובאהת יבעת דכסלו אחת היא שמבערת את הרשעים לניהנם, ומאי ניהו ע״ז. כתיב הבא מוסר הבלים עץ הוא וכתיב התם הבל המה מעשי תעתועים (לקמן פסו• ט״ו) ךת*י תרשיש אפריקיא ואופז אופיר: (ט) כפף, מעשה חרש וידי צורף, מעשה עומד במקום שנים, ומשפט מעשה ידי חרש ומעשה ידי צורף, פי• בגדי תכלת א) עתבק ע״ז ע״ב. ב) שחר מוב צ״ג א,.