Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 51

צדקה. ד״א עושה חסד משפט וצדקה בארץ זה חזקיה שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה־ כיל אשר עשה דוד אביו (שם כ״ט ב׳), ומה רוד יש בו המרות הללו וכן חזקיהו והלא אומר ויתר דברי חזקיהו וחסדיו (שם ל״ב ל״ב), והוא טיהר בית ה׳ והיכליו ומזבחותיו בימיו לא היתד, תינוקת ותינוק שלא היו יודעים הלכות טומאה וטהרה מדן ועד באר שבע ומלא טהרה וחסידות כל הארץ כאשר כיון בי הטהרה מדריגה לחסידות והעמיד הלוים על עמרם כמשפטם (שם ל־א ט*ו), הנה משפט וצדקה כאומר ומנת המלך מן רכושו לעולת הבקר והערב ונומר (שם ל״א נ׳), ואמר בארץ כי על ידי שנתן הוא צדקה נם למדו העם, כאומר ויאמר לעם ליושבי ירושלם וגוי(שם ל״א ד), ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ונד (שם ה־), ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה (שם זי כ״ד) ע״כ פי׳ התלמוד. הנה, ת־י הא יומיא אתן אמר יי אני סוער על כל עממיא ערליא ועל כל בית ישראל דדמן עובדיהון לעובדי עורליא. וטעם הפסוק ופקדתי על כל מול כלומר על בל ישראל המולים, וכן אפקוד על כל אשר בערלה והם האומות שהוביר לבסוף שהם ערלים ן (ב״ה) על, קצוצים מגז׳ קצה וקצה ופאה רמז על המקום הרחוק ווה טעם על בל קצוצי פאה על היושבים בקצוות, ובפאות היושבים במדבר, כי נבוכדנצר הגלה את יהודה מעל אדמתם וגם מצרים העוזרים אותם לקו אחריהם ביד נבוכדנצר ונם בל האומות שהוכיר, וקצוצי פאה היושבים במדבר, אולי הם קדר וממלכות חצור מתנבא עליהם ירמיה בכלל אלה האומות שהזכיר שיבם נבוכדנצר כאומר א) שמעו כה אמר ה׳ קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם אהליהם וצאנם יקהו ידיעותיהם ובל כליהם וגמליהם ישאו(לקמן מ׳יט כ״ח כ״ש). כי קדר יושבים באהליהם ובידיעותיהם במדבר, ווה טעם היושבים במדבר. בי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי בשר, פי׳ מה שיאמר למעלה על כל מול בערלה, כי בערלה רמז על הגוים, כי כל הגוים ערלים שהם ערלי בשר, וכל מול רמז לישראל ואע״ם שהם מול בשר יש להם ערלה אחרת, ערלת הלב, ומפני כך תבוא יום פקודתם שיתנם ויסגירם השם ביד מלך בבל, נאמר כל בית ישראל ואע״פ שלא הגלה מלך [בבל] רק יהודה ובנימין מ*מ כשהזכיר עונש יהודה כלל גם עונש עשרת השבטים שכבר גלו מומן דכ עמהם, לומר כעונש זה כך עונש זה טפש כחלב לבם (תהלים קי״ט עי) ונפלו ביד חובם ו ר ♦ (א־ בי) שמעו, כה, משפטו את דרך הגוים אל תלמדו שעובדים הכוכבים והמזלות אלא עבדו את השם הגדול מבור והנורא. ומאותות השמים אל תחתו, לא תפחדו לקדרותם ושחרותם, כי יחתו הנוים מהמה, צא ולמד מה נאמי =) במצרים א) כאן כתב המעתיק הפסק ב?1* פירוש ואחד כך נכתב פירוש על פסיק מ״ט כ״יי. ב) פסוק :W קאי על מלהטת גוג ומגוג ואפשר שהמחבר כיון על דרשת הפסיקתא פ' ויהי בחצי הלידה ומדרש תנחזמא ב» ושם מקיש פורעגייתן של מצרים לפורענות אדום.