Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 45

41 שאין שלימות העושר ולא שלמות הבריאות והגבורה, ולא שלימות המדות טובות ראוים להתפאר בהם ולהתהלל אלא השליטות שראוי להתפאר בה, שהיא יתד שהכל תלוי בו הוא השלמות ההשכל ודעת השם שהיא החכמה האמיתית ולא בזה בלבד אלא בידיעת השם רדפו לעשות חסד ומשפט וצדקה כמו שהשם עושה אותם, והסד היא הפלגה בגמילות הטובה ונכללת בשד עדנים יש חסד לגמול טוב למי שאין לו עליך כלום, וכל הסד האמור בהקב״ה הוא על דרך זה, ויש חסד לעשות טובה שראוי למקצתה אלא שאינו ראוי לכולה והוא מטיב עמו יותר ממה שהוא ראוי, משפט הוא לידון במה שראוי לדון על הנכון יהיה נקמה או טובה, וצדקה הוא היושר לתת לכל אדם כפי מה שראוי לו כמו השבת העבוט וכיוצא בו, זה פי׳ ג׳ מדות אלו והוא ית׳ לפי המציאו הכל יקרא חסיד ולפי רחמיו על העניינים ר״ל הנהגתו בעלי חיים בכחו יקרא צדיק ולפי שיתחדש בעולם מן הטובות והרעות כפי מה שחייב אותם הדין. הנמשך אחר החכמה יקרא שופט. וכן אמרם משה ע״ה בתורה השופט כל הארץ (בראשית י״ח כיה), צדיק וישר הוא (דברים ל״ב ד׳), ורב חסד (שמות ל״ד ו׳), ואמר ירמיה עושה חסד משפט וצדקה בארץ, להודיע כי השגחתו [יתברך] שהוא כמו שמשגיח השמים בפי מה שהם לא כאותם הכופרי׳ ואומרי׳ שאין ההשגחה אלא עד גלגל הלבנה אבל הארץ ואשר בה עזב ועזב ה׳ אותה, אלא כמו שביאר לנו משה רבי׳ עיה כי לה־ הארץ להודיע שהשנהתו על התחתונים כעל העליונים, על סגנון [זה] פ י ׳ רמב״סז־ל פסוקים אלו אלא שהוא פי׳ אותם בלשון ערב באורך, ואני התלמיד העתקתי אותו הפי׳ בקוצר כפי מה שהראוני מן השמים והחכם ר׳ ישמעאל פי׳א) אל יתהלל חכם בחכמתו ונו׳ שאין [ל]אדם להתהלל בחכמה ולא בעושר ולא בגבורה שכל אלה הדברים מאת השם הם באים כאומר׳ בפ׳ כל הידב) מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ומביא הטיפה לפני הקב־׳ד. ואומר טיפה זו מה תהא עליה חכם או טפש, נבור או חלש, עני או עשיר, ואלו צדיק ורשע לא קאמר שהצדיק והרשע'ניתן בידי האדם אם ירצה יהיה צדיק ואם ירצה יהיה רשע, ואמרו חדלי■) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיס, על כן אמר ירמיה ע״ה שאין להתהלל ולהתפאר אלא בהשכל וידוע את השם שהרשות נתונה אליו בדבר. ואני התלמיד הבא בעקבות רבותי׳ דל אפרש שני פסוקים אלו על דרך אחרת וכולם מרועה אחד נתנו שבעים פנים לתורה וכולם פונים לדרך אחד דרך האמת ומהאל אשאל לעזרה. תהלת כל דברי אביא סיוע לפי׳ ר* אברהם דל שפי׳ כי חמשה מדרגות יש לחכמה ראשונה מהם ומעלה משם זה גבור בחכמה, ושוב עשיר, ושוב משכיל, ובאמת משכיל על דבר ימצא טוב, כי ימצא דעת ה׳, וזה טעם השכל וידוע אותי. ומצינו לשון גבורה נופל על החכמה, כמו משיבי מלחמה שערה(ישעי׳ כ״ח ו׳), אלו תלמידי חכמים שנושאים ונותנים במלחמתה של תורה, שנלחמין ומתנברין זה עם זה, והנוצה בהם יקרא נבור, ומציגו שדרשו חדל בגבורה ולא בשתי(קהלת י׳ ייז) בגבורה של תורה ולא בשתיית היין כדאמרינן בפ״א א) ע, מבוא. ב) נדה ט״ו ע״ב. ג) שם.