Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 44

ד׳ עדנים, הא׳ על השנת האמיתיות אשר תכלית כוונתו השגתו כמו והחכמה מאין תמצא (איוב כ*ח י״ב), אס תבקשנה ככסף (משלי ב׳ ד), ונופל על קנות המלאכות איזה מלאכה שתהיה כמו וכל חכם לב בכם (שמות ל״ה יי), וכל אשד. חכמת לב (שם שם כ־ה), ונופל על קנות מעלות מדות טובות כמו מקדו יחכם (תחלים ק יה ב״ב), בישישים חכמה (איוב י״ב י״ב), ונופל על הערמה והתחכמות כמו דקח משם אשד. הכמה (שמואל בי י״ד בי), וכמו חכמים חמה להרע (לעיל ד כיב), הרי ד־ עדנים ואפשר עדן החכמה בלשון עבר מורה על הערמה ושימוש המחשבה פעמים יהיה הערמה ההיא והתחכמות לקנות מעלות שכליות הנקראים בלשון עיבי נטקיהו (ג&**) מעלות מדות טובות הנקראות בלשון ערבי כלקיה (<&&) או לחשוב במלאכות מאי זה מלאכה שתהיה איך העשה ויעשינה או לחשוב דברי מרמות ותהפוכות בערמתו וחכמתו הרי נתברר כי יקרא הבס בעל חמדות ובעל מעלות השכליות ובעל מלאכת מחשבת ובעל ומות ומחשבות רעות, ומי שנתחכם בחכמת דודנו נקרא הכם משני פנים, מחמת מעלות מדות טובות ומחמת מעלות שכליות, ואמרו הפילוסופים א) כי ד׳ שלימיות הם השלימות הא׳(והם) [והיא] השלימות הפחותה מכולם היא שלימות העושר וזו אינה שלימות שלימה, כי היא הוץ ממנו ואולי פנעי הזמן יקרוהו ויענה וימצא ערום ומופשט מזאת השלימות והרודף אחר דשלימית הזאת כרודף אחרי הוללות וסכלות והשלימות השנית והיא שלימות יותר נדולה מן הראשונה שה*א בגוף האדם שיהיה בריא ונבור והזק וזאת השלימות (אע״פ) שהיא בנוף היא שלימות גופנית ולא תחנית ואף אם יניע (כמו) [נוחו] ובריאותו בכה האריה תכלית השליטות הזאת לישא משא כבד על כתפו וכיוצא בזה מדברים גופנים לא רוהנים. והשלימות השלישית היא שלמות יותר נדולה מהשדה והיא בעל המרות טובות, ונם המדד. הזאת אע״פ שהיא שלמות גדולה יש שלמו׳ אחרת נדולה ממנו ומהשלמות השלישית ידע האדם לה וכל עצמה של שלישית להניע לשלימות הרביעית ועור כשתתבונן כשלימות שלישית תמצאנה משותפת עם בד אדם כי אם יעמוד במקום שאין בד אדם עומדים שם תתבטל השלימות ההיא כי בעל המרות טובות הוא שייטיב לבד אדם וירהם עליהם ויתנדב לתת להם מתנות טובות ואוהב אותם כנפשו [פובס?] ובהתנהנו במדות האלו היא מדריגה לשלימות הרביעית כי מצוד. גוררת מצוה. והשלימות הרביעית היא שלימות שאין למעלה הימנה (ואין) [והיא] לו לבד[ו] ואין לזרים אתו בעל המעלות השכליות להשיג בשכלו ולידע את אלהיו ובה האדם אדם, ובה יזכה להיי העולם הבא. נם ירמיה תביא אומי עדנים אלו בדברי נבואתו, והזכיר תחלה שלימות החכמה ר״ל בעל המדות הטובות, כי היא השלימות ההמודה הפהותה מתי שלימות הראשונות שהזכרנו בעיני המון העם, ושוב הזכיר שלימות העושר, וכך יתפרשו העדנים אל יתהלל חכם בחכמתו, ונם אפי׳ גבור אל יתהלל בגבורתו ונם אפיי עשיר אל יתהלל בעשרו כי בעיני המוןיהעם העושר השלימות הגדולה ואחריה נבורה ואחריה בעל המתת. ונתכוון ירמיה ע־ה לומר א) ע׳ פי' ר' שם טי- זקדש^ש hy מורה נבוכים הג״ל.