Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 43

39 התנינים: (י״א) מי, מעצמו, ואשר דבר ה׳ אליו והוא הנביא, ויגידה, השאלה על מה אבדה הארץ, והתשובה (י״ב) ויאמר, לא בשמים ולא מעבר לים היא (דברים ל׳ י״ב־י״ג), ומפסוק זה אמדו רדלא) שבל מי שלומד תורה ואינו מברך לפניה הברבות שקבעו לברך שהוא בכלל על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם: (י־ד) לענה, בא על דרך ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב־ ו־), ת*י לענה עקא מרר כנידין והוא עשב מר בתכלית המרירות, והשקיתם מי ראש, עשב ששמו ראש והמים היוצאים ממנו הם המים המאררים. וי־ת ואשקינון כוס די לווט בישי ברשי היוון: (ט׳־ו) והפיצוחים, התבוננו בפורענות, וקראו למקוננות, הלמיד פתוחה, ולפי שהנשים רכות הלבב הם מקוננות יותר מהאנשים. ותבאינה האל״ף בסניל, ותבואנה בהעלם ׳האלף: (י״ז) ותשנה, בהעלם האל־ף מהמכתב. ותרדנה עיננו וגו־ ת״י מזנדן עיננא דמען] וגלולי עיניא יגרון מיא, ומשפ׳ הפסו׳ ותרדנה עינינו בדמעה, כי מרוב הדמעות ומרוב הבכי דימה שהעין נתכת ויורדת בדמעה, ועפעפינו הם אשוני העין, וכפל הענין במלות שונות: (י״ח) כי, ארץ האל־ף קמוצה והיא מכלל ירד ארץ שהם קמצין זוקפין, כי השליכו משכנותינו, כי השליכו משכנותינו אותנו על דרך ולא תקיא אתכם הארץ (ויקרא כ׳ כ״ב). פ״אב) כי'השליכו האויבים משכנותינו לארץ: (י״ט) כי, ת״י כדנן אמר ה׳ לא ישתבח שלמה בר דוד חב־מא בחכמתיה ולא ישתבח שמשון בר מנוח גיברא בגבורתיה ולא ישתבח אחאב בר עמרי עתירא בעותריה, אלהין בדא ישתבח דמשתבח דחכים ואליף למידע דחלתי ארי אנא ה׳ עבידנא חסדא ודין דקשוט וזכו בארעא ארי באילין רעוא אמר ה,. ור׳ דוד קמחי זיל פי־ על זה הדרך אם שחכמים בהם אל יתהללו בחכמתם כי לא תועילם כיון שלא ידעו את ה׳ ולא תועיל הגבורה לבעלי הגבורה ולא העושר לעשירים לפי שפעמים ינצל החכם בתחבולות והנבור בגבורתו וכחו והעשיר בממונו, אמר להם הנביא שלא ינצלו באלו אלא בזד. ינצלו בהשכל וידוע אותי. השכל הוא שישכיל שהוא אחד בלא גוף והוא ברא הכל ומשגיח על התחתונים ועל העליונים,!ידיעת האל לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ כמו שכתו׳ אומ׳ אביך הלא אכול ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי נאם ה׳ (ירמיה כ״ב ט־יו־ט־־ו). הרי שמעשה המשפט והצדקה היא ידיעת השם ית׳ וזה טעם כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אנ ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ והעושה אותם יודע אותי. מה שאמר בארץ לפי שחמדו וצדקתו ומשפטיו גלוים בארץ לבני אדם, אבל בשמים אינו גלוי רק לחכמים. ע׳־כ. והחכם ר׳ אברהם ב־־ר חי י א דלי•) פי׳ על שהתכונות אלו בחכמה, יקנה אדם החכמה ויקרא הכם, וכשיהיה מוסיף על קניינן ויתנכר זה יקרא גבור, והמעדיף על זה יקרא עשיר, אשר מגיע אל עומק החכמה יקרא משכל וכתר ראש החכמות והמגדל הבנוי עליהם דעת אלהים שאין;לארם להתהלל אלא בה, וידיעת האל ותלמוד תורתו הוא חסד ומשפט וצדקה, בה ראוי להתהלל המתהלל. ע־־כ. וומב־פ דל פי׳ בסוף מורה הנבוכיםי) כי שם החכמה נופל בלשון הקדש על א) נדרים פ״א ע״א. ב) דש״י. ג) רד״ק. ך) ה״ג פ, ג״ד.