Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 41

נדמו נאות השלום (ירמיה ביה ל״ז), או מענין שתיקה כמו ידמו כאק (שפות ט״ו ט״ז), כי יש לנו לידום ולשתוק כי אנחנו גרמנו כל זאת כי ה׳ אלהינו הדימנו וישקנו מי ראש בי חטאנו לו, ת " י ארי ה׳ אלהנא אייתי עלנא חבר ואבהתנא ואשקינא כוס דלווט כיש כרישי זדון ארי חבנא קדם ה׳5 (ט*ו) קוה, מרפא בה־א כמו באל״ף. בעתה חיילים והמבעיתים ו י " ת לעידן סליחת חובין והא פורענות חטאין על דרך רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהל׳ מ״א ה,). בעתה מגז׳ והמן נבעת (אסתר ז׳ ו׳) 5 (טז) מדן, נהרת הוא עיטוש הנחירים, ואט׳ מדן לפי שעומדת על הגבול. וי׳ת על די פלחו לענלין די בדן מלך במשרייתיה יסק עליהון וינילון יתהון, נהרת(?) מגז׳ נחרות חיטה. מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, סצינו נם במקום אחר שקורא הסוסים אבירים כמו מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳ כ״ב), מענין וסוס רוקד, ובסוסים נופל לשון צהלה, כמו שמצינו וישיש בכת (איוב ל"ט כ*א), שמרימים בקול ברנה וצהלה וששון ושמחה, וי■ ת מקול בצעת נברוהי יזועון כל יתבי ארעא 5 (י״ז) כי, כתתו׳ ארי אנא מגרי בבון עממין קטולין כחיון חורמנין דלית בהון לחשא ויקטלון יתכון אמ׳ ה׳ וכת׳ רש״י דל לסוף שבעים שנה הנחש נעשה צפע ואוטם אזנו שלא ישמע לקול חבר המלחשו כמו שנא׳ כמו פתן חרש יאטם אונו (תהלים נ״ח ד׳), ועליהם נאמר אשר אין להם לחש? (י*ח) מבליניתי, מבליגיתי מנז׳ ואבלינה מעט (איוב ט׳ ב״ז), שהוא מענין חוזק ואמוץ, ופירושו מבליג אותי. וי*מ») כי לזכר אמר מבליני, ולנקבה אמר מבליגה והרכיב שניהם כאהד במלת מבליגיתי, וענין הפסוק אומי כל המחוק אותי עלי יגון לא יוכל כי עלי לבי דויז (י״ט) הנה, פי׳ מפחד האויב הבא מארץ מרחקים והם אומרים ה׳ אין בציון אם מלכה אין בה שיצילוה מיד האויב, והיתד, תשובתם מאת השם, מדוע הכעיסוני בפסיליהם בהבלי נכר, הכעיסוני לפי מחשבתם, כי אין כעם לפני המקום ביה, או דברה תורה כלשון בני אדם. מרחקים המים פתוחה, היי האלף נחה. וי*ת הה׳ אין בציון על זה הדרך נבייא אמר להון הא שבינתא דיי אין בציון ואם מלכה לית בה מה דין מרנזין קדמי בצלמיהון בפולחן טעוון : (כ) עבר, פי׳ בקציר העולם שמח וכן בקיץ מפני פירות הקיץ והנה עברו זמנים שחשבו להושיע בהם ולא נושעו. ו רש י י דל צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור קיץ ויהיו פנויים ויבואו והנה עבר קציר באירי כלה קיץ בתמוז ולא באו, ואוט־ הנביא (כ״א) על שבר, לשון קדרות ושחרות ואופל, וי" ת איתהפיאו אפי איכרים אוכמן בקרירא אכרום כמו נתכרכמו פניו בלש׳ רדלב), שמה החזיקתני כתרג׳ אשתממו אחדתינו; (כיב) הצרי, גלעד הוא מקום הצרי כאמור עלי גלעד וקחי צרי(לקמן מ״ו י״א), ואט׳ הנביא דרך משל וכי אין צרי בגלעד ולא רופא שירפא מחלת בת עמי. כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי, מגזרת וארוכתך מהרה תצמח (ישעיה נ־ח א׳) ענין רפואה, וי״ת אמר ירמיה נביאה דילמא לא אית ביה עובדין טבין למבע על בית ישראל הלא מחמד הויתי לאולפניה דאליה נביאה דמנלעד דפתנמוחי אינון אסותא, ארי על דלא תבו בכן א) רד״ק בשם רבנו יונה. ב) בראשית רבה פ׳ ל״ג גתכדכמה פניו של רבי ובכמה מקומות בירושלמי ובמדרש.