Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 39

35 ההרוגים עד שלא יהיה לקברם שם. ובמדרש אשר לא צרוד ליפתח, ולא עלתה על לבי, זה מישע מלך מוא:, שנא־ ויקה את בנו הבכור ויעלהו עולה (מ*ב ג׳ כ*ז), ואתיא כמ״ד לשם שמים נתכוון. דיא ולא עלתה על לבי מה שאמי לאברהם והעלהו שם לעולה (בראשית כיב ב׳) ולא עלתה על לב לישחטו אלא עלייה בלבד ועשיתי כן להודיע צדקו של אברהם, ואיתא נמי בתענית פ״א »), וי״ת דלא פקירית באוריתא ולא רעוא קדמוהי: (ל״נ) והיתד., אין מחריד העופות מעל הפגרים ן ח. (א) בעת, אע״פ שלא מצינו שעשו כן הכשדים כשםפר הכתו׳ ה־בן הבית מ*מ מנבואת ירמיה למדנו שכן היה וכן מפורש בא נד ת חלקב) שהעמונים שלחו לנבוכרנצר שלא היה מקום לשבת בו הוא וחיילותיו סביבות ירושלם שלחו להן קברות שלהן מועילין מפלטרין שלך, וכן עשה שבא נבוכדנצר על ירושלם והיה מושבו בתוך בית הקברות והוציא כל המתים: (ב) ושטחום, כתת׳ לזבל מדבר: (ג) ונבהר, אע״ם שרואים החיים הנשארים שמהטטין את המתים ומוציאץ אותם מקבריהם אפי׳ הכי הס בוחרים מות מחיים כי יתר בושה יש להם בעודם בחיים וצרת החיים גדולה מצרת המתים לכך בוחרים המות, ובפיו דיבמותי•) מקשה בתר דכתי׳ ולא [יקברו] כדומן על פני האדמה [יהיו] ודכי כתי׳ ונבחר מות מחיים, ומתרץ היק נבהר להם לרשעים מות בעולם הזה כדי שלא יהיו ויחטאו ויפלו בגיהנם לעתיד לבוא. בכל המקומות הנשארים, משפטו הנשארים בבל המקומות: (ד) ואמרת, פי׳ היפלו דברי ולא יקומו, אס ישוב דברי לא ישוב, ויהיה ישוב הראשון מגו׳ והשיבותיך אל האדמה הזאת (בראשית כ״ה טיו) וישוב השני מגזרת שבו על עונת אבותם (ירמיה י״א י׳), שהוא מענין התמדה והשקידה שאומ׳ הנביא לדורו בשם אלהיו וכי אתם סבורים שדברי פורענת שדברתי להביא עליכם יפלו ולא יקומו או ישובו לאחור ולא יהיו תמירים ושקידים עליכם. פ-אי) היפלו דברי ולא יקומו או ישובו ישראל או לא ישובו כי אפי׳ ישובו ישראל בתשובה בבר ננזרה עליהם גורה, כאומ׳ בראש הספר כי אם תכבס* בנתר (ב׳ כיב). פ״א היפלו עדת ישראל ולא יקומו אם ישוב, וכי אם חוזרים בתשובה יפלו ולא יקומו זה אי אפשר וכן אי אפשר שלא ישוב וישקוט בתשובתו, ויהיה ישוב הראשון מענין תשובה והשני מענין בשובה ונחת (ישעי׳ ל׳ טיו). ם*א ") הטוב להם להביא עצמם שיפלו בלא תקומה שמחזיקים ברשעם, וכי אם ישוב ישוב ישראל ולא ישוב השם מחרון אפו זה אי אפשר שהתשובה מסלקת חרון אף מן העולם, וי״ת היפלון ולא יקומון אם למיתב נלי קדמוה* דלא יתובון: (ה) מדוע, הזכיר העם בלשון נקבה, וכמוהו וחטאת עמך (שמות ה׳ י־ז), העם אשר בקרבה יושבת לבטח (שופטים ייח ז׳), העם הזה ירושלם, משפי׳ העם הזה עם ירושלם. משובה נצחת, א) תענית ד' ע״א תמהתי על רש״י מלכים שהביא "בפסיקתא דשקלים" ולא בגמרא, ובפסיקתא שלגו ליתא. ב) סנהדרין צ״ו ע״ב. ג) ס״ג ע״ב. ך) רש"/ ך;) רד"ק.