Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 38

34 אלהיו נצטוה בבך דרך היוב ואעים שנצטוו הצבור דרך היוב בתמידין ומוספין זהו לכבוד הבית אבל היחידים לא נצטוו אלא אם יחטאו בשונג יביאו חטאות ואשמות ואלו מדדים היו וענין זה כמו שאמי דוד שמעה עסי ואדברה ישראל ואעירה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך וגו׳ (תהלים נ׳ ז׳־ה׳), כי בעשרת הדבתת אין זבר לעולה וזבח רק אנכי יי אלהיך וכן שמואל הנביא אמר דגה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים (ש״א ט*ו כיב), וכת׳ רמב״ם אי שענין הקדבנות להעתיקם לשם יי ושימחה שם ע־ז מהם בי מתחלה היו הקיבנות לשם ע״ז ובנין ההיכלות, ובשבחר השם בישראל אם היה מונע מאתם מלהקריב שום קרבן ומלבנות שום היכל היו נבשלים בדבר מהמת הרגל לפי׳ צוד. להקריב קדמות ולבנות ההיכלות לשמו ואע־פ שייט להשיב על דבריו ז׳ל מ״מ לא מצינו דרך חיוב אלא לציבור אבל ליחיד אין חיוב רק כשיחטא בשונג להביא קרבן ולשרוף אימורים כדי לחשב כי כן ראוי לעשותו להמית התאוות הבהמיות הבאים מתולדת חלב ודם אבל הקרבנות האחרים אינו חייב בהן אלא דרך רצון 5 (ב״ד) ולא, וילבו במועצות כתר׳ ואזלי בעצתהון בלוט׳ הלכו במועצותם ולא אחר עצתי כמו שפירש בשרירות לבם הרע. ושרירות פי׳ הבטת לבם, מענין ישור על אנשים(איוב ל״נ ב״ז) כלו׳ למה שלבם פונה אליו. וי*מ ב) תוקף לבם מערן שריר וקיים בדברי דז־לג) וי׳ת הרהור לבהון. ויהיו לאחור ולא לפנים, כי בכל דור ודור בשדדו מרשיעים היו נופלי׳ לפני אויביהם וי י ת ואחור• בפולחני קדל ולא שויאו דחלתי לקבל אפיהוןז (ב״ה) למן, משפט יום ביום השכם ושלוח שהיה להם השלח נביאיו בהשכמה להתרות בהם קודם שיתחילו בשום מלאכה אולי ייטיבו במלאכתם: (ביו) ולא, במו שאומר בפ׳ חלקי) שאט׳ יהויקים ראשונים לא ידעו להכעיסו ב• האחרונים היו עושים כל רעות שהיו עושים הראשונים ועוד מוסיפים; (כ״ז) ודברת, כמו וחסידיך יברבוכה (תחלים קמ״ה י׳)ז (כיה) ואמרת, כיש בלבם: (ב״ט) נזי נזרך והשליכי, פי׳ נזי שעריך והשליכי אותו באפר, גזי מנז׳ וינז את ראשו (איוב א׳ ביו), לפי שהנזירים מגדלי שער אט׳ נזרך במקום שערך, וי״ת תלישי על רברביך דנלו. ויטויט את דור עברתו פי׳ דור שעתיד להביא עליהם חמתו ועברתו וי׳ת ית דרא דעברו על מימריה: (ל״א) ובנו, שמעולם לא צדתי לשרוף לפני אלא בשר פרים וכבשים ועתידים לא בשר בניהם ובנותיהם והם הפלינו להרשיע שהם שורפים בניהם ובנותיהם לאלהים אחרים ואינם מרחמים עליהם. ו ב מ ד ר ש ה) שהיו עושין מולך של נהשת ומסיקין אש מתהתיו וידיו פשוטות ונותנין הילד על ידו והוא נכוה ונוהם והבומרין(מבישין) [מק־שין] בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויבמרו רחמיו, ויהיה תפת מגז׳ תף (תהלים פיא ג׳), ודגם מנז׳ נהימה י) והפשט הבמות ההם בגיהינם ותופת גנות להם ועוד יהיו גיא ההרינה, וקברו בתופת מאין מקום, כלוט׳ יקברו עד שיתמלא, ושוב יעדיפו א) »דר. נמסים ח״ג *' ל׳ב• ב) רי״ק. נ) ב״ב ק״ם ע״ב ך) ק״ג ע*ב. ה) ערש'׳« ובער הערוך ערך קגקל הביא מדרש זה בשם ילמד» קתשים ובתגהומא שלגו ליתא ויל״ש ירמיה הביא ג״כ וציין עליו ילמיגז זע׳ מ״ר איבה א' מ׳. ן) לית׳ בקרא.