Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 37

33 לא יחריב השם היכליו, ואט׳ ג׳ פעמים היכל ה׳ רמז לדביר ולהיכל ולאולם. ויית רמז לג׳ פעמים בשנה שהיו עולים לרגל: (ה) כי, אם עשו הוא־ו במקום היא והוא מקורן (ו) גר, הזכיר לאלה לפי שברוב הם נעשקים. ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, ושאעים שבכל מקום שפיכות דמים רעד. גדולה במקום [הזה] היא יותר רעה גדולה שאינו דומה מכעים למלך בפלטרין שלו למכעיס חוץ מפלטרין שלו: (ז) ושכנתי, אברהם יצחק ויעקב למן עולם .ועד עולם, אם תלכו בדרך ה־: (י) ובאתם ועמדתם לפני בבית, פי׳ שהיו חושבים כי אע-ם שהיו עושים כמד. עבירות כשהיו באים לבית המקדש ועומדים שם היו נצולים מעונשםז (י״א) המערת, הר בית כגישת פריצך ג (ט*ו) והשלכתי, הם עשרת השבטים ונקראו כן לפי שכשנחלקה המלכות היה מלך ישראל מאפרים ן (י״ח) הבנים, בפסיקת׳ נחמי׳א) חטאו באש שנא׳ והאבות מבערים את האש ילקו באש שנא׳ ממרום שלח אש (איכה א׳ י״ג), ומתנחמין באש שנ׳ ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב (זכריה ב׳ ט׳), ע״כ. לעשות כונים למלאכת השמים♦ כוניש מגז׳ תכונה כלומ׳ לעשות ולהכין מיני מאכלים ומטעמים מוכנים למלאכת השמים. למלאכת יאמי מנו׳ מלאכה וחסר אלף ומלאכת השמים הם הכוכבים. וי״ת מגזי מלוכה ר״ל לכוכב גדול שבשמים, וי״ת לכוכבת שמיאז (י*ט) האותי, כי אחרי הדברים האלה תכסך כלימה ז (כ) לכן, ת״י חל על ארעא הדאב) והוא מגז׳ ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳ ל־ג), ולמהירות החמה אמי נתכת כדבר הנתך ארצה במרוצה ובמהרה 5 (כ׳ א) כה, העולות הם כליל והזבחים הם תודות והשלמים שאוכלים הבעלים הבשר ולא הזכיר חטאות ואשמות כי הם באים על חטאות שעושה האדם בשוע והם היו עושים אותם במזיד ואינם בני חטאות ואשמות, י״מ J) שטעם הפסוק עשו מה שתרצו כי לא יועיל לכם, וי־מ י) שאומר להם הנביא למה תביאו עולות שהיא כליל ואתם חושבים כי לרצון יהיה לכם ואינו כן א״כ טוב הוא לכם שהעולות שאתם חושבים להביא לא תביאום עולות אלא זבחים כדי שיגיע לכם הנאה מהם שתאכלו מהם בשר וזה טעם עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשרן (כיב) כי פי׳ לא צויתים על דברי עולה וזבח בלבד כי על דברים אחרים צויתים; (כ״נ) כי, א־כ הבאת הקרבנות בלא הכנת הלבבות אינה כלום. פ־א") במרה נצטוו ישראל בראשונה ונצטוו על השבת ועל הדינין ולא נצטוו על הקרבנות, פ״א כי עיקר הכונה לא היתד, על דברי עולה וזבח אלא ־שמעו בקולי והייתם לי לעם כאוט׳ ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך (שמות טיו ביו), ואומר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סנולה מכל העמים כי לי כל הארץ (׳£ם י״ט ד.׳) פי׳ אחרי) כי לא צוד, על דברי עולה וזבח כמו שצור. על הכנת הלבבות לעבודתו כי בקרבעת כתי׳ אדם כי יקריב מכם (ויקרא א׳ ב׳) לא דרך חיוב, אבל להכין האדם לב אל א) בפסיק׳ שלפנינו גרסא אחרת וכבר העיר המבאר שלפי הגרסא דשם אינו עגץ לבית המקדש ולנו* הגרסא שהביא הרב זצ״ל ניחא. ב) בת״י שלנו חל באתרא הדין. ג) ע׳ מכלול. ך) ערש"♦. ךץ) דד״ק* ך) עיין שם.