Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 35

31 שאינם מקבלים התראה{ (ייא-י״ד) ואת, מלאתי כתר, דת נבואה בתקוף סן קדם די׳ ומלאתי נלאתי הכיל אותה מגד אלפים בת יכיל (מלכים א׳ ז׳ כ״ו), וי״ת לאיתי לסוברא ולא יבלית, ומה היא החמה שפוך אותה על עולל בהוץ בי הורגים התינוקות בלא המלה, ועל סוד בחורים יחדו, פי׳ עדת בחורים, באו׳ בסודם אל תבא נפשי(בראש' מ״ט ד) שהוא כנגד ובקהלם, ובת״י סיעת עוליהון. כי גם איש עם אשדי ילכדו זקן עם מלא ימים, ומלא ימים נדול מהזקן, ומנביא עד כהן [כלו׳ שעושה שקר כלו׳ נביאי ובדיני הבעל שרפאו את שבר עמי על נקלה, ודי במילי שקריהון כלומר באמרה נקלה שאין בו ממש דייו מרפאים השבר שהיו מתנבאים נביאי האמת שעתידין לבא על עמי, ובמה היו מרפאים אותו במה שהיו אומי שלום שלום ואין שלום ז (ט״ו) הובישו, הובישו כי תועבה עשו, כתר, עליהן למבעת ארי תועבה עבדו כלוט, כך היה מן הראוי אבל דים לא עשו כן אלא נם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו וכו׳ שיפלו ויכשלו בעת פקודת עונותם, וי*מ«) הובישו כי תועבה עשו בתמיד. ובי הובישו בי תועבה עשו, לא, אלא גם בוש לא יבושו{ (ט״ו) כה, הנביא מוכיח אותם ואומר להם עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם, כתר, ושאלו לשבילין דמן עלמא, כלום, שאלו על הנתיבות הטובות אשר אחזו בהם הדורות מעולם, איזה דרך הטוב ילבו בדי ואז תמצאו נחה ומרגוע לנפשכם, ויאמרו לא נלך כי דרכינו יכשר בעינינו : (י״ז) והקימותי, צפים והם הנביאים נביא■ האמת, הקשיבו לקול השופר ת־י משל לנבואה שתינו׳ למיליי נביא־א, וי״מב) הקשיבו לקול שופר, לא תאמינו לנביא• השקר האום, שלו׳ שלו׳ אלא לנביאי האמת המפחדים אתכם מקול שופר האויבים ויאמרו לא נקשיב לנביא״ך, רק לנביאינו: (י״ה) לבן, כלוט, כל הגוים שמעו שאני מזהיר את ישיאל ומוכיח אותם ואינם מקבלים תוכהת, ודעי עדה את אש־ פי׳ גם את עדת ישיאל את כל העונות אשר בם באנשיך. וכן ת״י כנשתא דישר׳ ית הוביהון ז (י־ט) שמעי, שמע* הארץ, בי השמים והארץ הם עדים בישר, באו, ואעידה בס את השמים ואת הארץ (דברים ל״א כ״ח), ואט, שמעי הארץ לפי שר,יא הרבה בעונות ישרא, לכך אמ, שמעי הארץ כי בדין אני מ־הירך מרעת יושבי כך. הנה אנכי מביא רעדי אל העם הזה פרי מחשבותם, הוא המעשה, ואולי לפי שהיו עובדי עיז אט׳ פרי מהשבותם, שנתפסים נם על המחשבה כאו׳ למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחזקאל י״ר ה,), כי על דברי לא הקשיבו ותורת* וימאסו בה, כי על משפטו ב* אל וכמוהו על ביתו כמו אל ביתו ומשם, הפסוק כי אל דברי ותורתי לא הקשיבו ולא דיים שלא הקשיבו אל התורה אלא וימאסו בה, צא ולמד כשמצא חלקיהו ספר התורה בימי יאשיהו היה בעיניהם דבר חדוש ג>: (כ) למה, בלום, למד. תשתדלו בהכנת הקטרת וקרבנותיבם תועבה, וזה טעם עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי כי ובת רשעים תועבה ז (כ״א) לכן, יאבדו כתי׳ וקרי ואבדו והכל אהד t (כ־ב) כה, יעור ■ ייתון בגלי: (כ״ג) קשת, וכידון ת״י ותריסץ ז (כ״ד—כ״ה) שמענו, אל, ת״י ארי הרבא דסנאדי מקטלא למתכנשין סתור סחור׳ א) מכייל• ב) וד״ק. ג) שם.