Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 34

30 ד״מ ממרת וישאם דוד ואנשיו" (שמואל ב׳ ה׳ כ*א) ומלש׳ רדל בר״הא) משיאין משואות והוא מענין להבה, בעבור אות שתראה מרחוק וינוסו. כי רעה נשקפה מצפון, והוא בבל ושבר נדול: (ב) הנוה, י״מ ב) נוה ממי נוה, וי*מ <) מה נאור על ההרים (ישעי׳ נ״ב ז,) ובת" יאתא ומפנקתא איכדין קלקלת ית ארחתיך בכן בהיתת כנשתא דציון. דמיתי כמו ואסיר יתהין כאשר ראיתי ומשפטו דמית ראית, ואט׳ לי ר׳ ישראל ב*ר יוסף ז־ל שכלם היה משפטם כאשר מדבר עם . . , לנובח בי ירד אחרונה ודמיתי וראיתי ראיה לדבר על כן תמצא ברוב התיבות ירד מספת באחרונה אלף שאינה נקראת י). דמית מנו׳ נדמה שומרון(הושע י־ ז־) והוא מענין כריתה: (ג) אליה, אליה אל ירושלם, יבאו רועים ועדריהם, המלכים וחייליהם תקעו עליה אהלים סביב ולפי שדמם לרועים אמי רעו איש את ידו, כלומר כל אחד השחית המקום שאני בו על דרך רועות על ידיהן (איוב א׳ ייד), שר׳ לו׳ על מקומם וי״ת יסייעון נבר ית חבריה והם או׳ כל אחד לחברו (ד) קדשו, קדמו ונעלה בצהרים ואוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, וכן או׳ בסמוך: (ה) קומו, קומו ונעלה בלילה כי הצהרים והלילה מזומנין לפגעי הזמן כאו׳ מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים (תהלים צ־א י־) אוי לנו כי פנה היום להחשיך כי ינטו צללי ערב ויהיה לילה, והעומד בצדה דומה לו האור חשך והכונה אפלה ודז׳יל דרשו בוה) לעת ערב הציתו בו את האורז (ו) כי, כרתו עצה כתר׳ קוצי אע״א והוא שם כמו עץ, והה־א אינה לכנוי, והענין שיכרתו עצים לעשות דייק, ושפכו על ירושלם סוללה, ת־י מליתא, ושפכו עליה חל עפר כדי למלאות החפירות שסביב העיר. היא העיר הפקד פי׳ הפקד עליה עונה, וכן ודי היא קרתא דאתפקדו עליה חובהא פי׳ שהיא פקידה ושרה על המדינות כאו־ שרתי במדינות (איכה א׳ א׳). כלה עושק בקרבה, כיש בדרכים: (ז) כהקיר, כהקיר מגז־ מקור, ביד כמו באר בלוט׳ כנבוע הבאר מימיה בלי הפסק כן הקרה ונבעה רעתה, לפי שהמס ושוד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה. . . שמכים ומחלים את העניים ד*ת על כן איתיתי עלה מרע ומחא: (ח) הוסרי, פן תקע נפשי ממך, כתר׳ דילמא ירחק ממרי יתך והוא מנז׳ ותקע כף ירך יעקב (בראשית ל״ב כ״ו), שהוא מענין המדד» פן אשימך שממה ארץ לא נושבה כת״י כארע סדום דלא תיתיבת: (ט) כה, עולל יעוללו, פירושו כאשר עולל יעוללו הנפן שאחר שבוצרים אותה ישובו על עוללות הנשארים כן יעוללו שארית ישראל ביזה אחר ביזה גלות אחר נלות. עולל מקור וכל האויבים אומרים אחד לחבית השב ידך לבוז ולשלול שנית. כבוצר על פלסלות, והוא מנז׳ שלשת הסלים (שם מ׳ י״ח), כי הבוצר משים סל לפניו וקוטף ענבים ומניחם שם, ושוב קוטף אחרים ומניחם שם עד שיתמלאו הכלים, כן ישר׳ ישללו אותם פעמים רבות, נלות יכניה ויהויקים וצדקיה, וי׳ת השב ידך לנכח השם. ובן תת׳ הפסוק כדנן אמר ה׳ צבאות אתבזזא יתבזון כמה דמהלכין על שולי נפן למקטף שארה דישראל ותתיב מחתך עליהון כדקטיף על סלסלין: (י) על, א) ב״ב ע״ב־ ב) רד״ק. {) ר״י תיוג תביאו תרד״ק ותמבלול. ך) ה־״ק. ח) תענית כ״ט ע״א סמוך?*השיבה הציתו בו את האוד.