Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 33

29 כשך מנז׳ וחמת המלך שככה (אסתר ז׳ ר), שפי׳ נחה, ויהיה כשך שם התואר, וי״ת כמפח יקושים, כמו מוקשים, משחית, שם הפח העומד על הנלכד בו* (כ״ז) ככלוב, כלוב הוא מקום שמפטמין בו העופות והוא הנקרא בלשון ח־ל לול וכן תר׳ בבית פטמא ודומה לו כלוב קיץ (עמוס ח׳ א׳), על כן גדלו ויעשירו בי בא להם הממון בקל שגוזלים וחומסים ואינם יניעים. ויעשירו, פועל עומד ובא פועל יוצא כמו ברכת ה׳ היא תעשיר (משלי י׳ כ״ב): (כ״ח) שמנו, שמנו עשתו פי׳ מטוב מעמדכם בתענוגי העולם שמנו ועשתו, פי׳ ועשתו ובו׳ מנז־ עשת שן (שה״ש ה׳ ב׳) כי השמן הוא זך הבשר וי״ת עתרו אף קנו נכסין, גם עברו אף עברו על פתגמי אוריתא עבדו דביש וי״מא) עברו דברי רע שקרבו עברות לעשות דברי רע, ואני מפרש כל אלו יש נבול לדברי רע והם מפליני׳ להרשיע עד שעברו אותו גבול. דין לא דנו דין יתום ויצליחו בת״י דין דקשוט לא דיינין ואלו הוו דיינין דין יתמא הוו מצלהין וי״א דין לא דנן ולא דין יתום והם מצליחים, ואני מפרש בלשון תמה 5 (כ״ט—ל) העלו, שמה, ודי שמה מגז׳ שמו שמים (לעיל ב׳ י״ב), ושערורה מגזרת כתאנים השוערים (לקמן כ״ט ז׳), ואומר הנביא דבר תימה ודבר טינוף ולכלוך נעשה בארץ כי (ל־׳א) תביאים, כי הכתים השופטים בארץ כמו ובאת אל (הכהן) [הכתים] (דברים י״ז ט׳) והם יור[ד]ים ולוקחים השוחד על ידיהם כי אינם בושים בדבר כי אפילו על ידי השליח אינם לוקחים אותו אלא הם בעצמם פושטים ידיהם לבעלי דינין לקבל מהם השוחד ויהיה ירדו מנזרת רדה הדבש (שופטים י״ד ט׳), וי*מ ירדו מנזרת ותא רודה ומתפרסם (מלכים א׳ ה׳ ד׳), והכתים ירדו וימשלו בעם על ידיהם של נביאי השקר להכריח העם לעשות כמעשיהם, וי״ת מסייעין על ידיהון. ועמי אהבו כן שרוצים בכל זה, ומה תעשו לאחריתה, כי אחריתה מרה כלענה; ו. (א) העיזו, העיזו בני בנימין, ת״י גלו בני בנימין מגו ירושלם, והטעם בי ירושלם היתד. בחלק יהודה ובנימין והזכיר בנימין כי ירמיה קרוב להם כאו׳ מן הכתים אשר בענתות בארץ בנימין(לעיל א׳ א׳) ותא מיעצם ואמ׳ נוסו ותיסו מתוך ירושלם כי גם ירושלם תלכד, ובתקוע תקעו שופר, תקוע שם עיר ולצחות=) אמר תקע וכן דרך המקרא כמו עקרון תעקר (צפניה ב׳ ה׳), וכן מצינו הכתו׳ אוט׳ וישלח יואב תקוע (שמואל ב׳ י״ד ב׳) ואמי שיתקעו שם שופר להודיע את האויב. ועל בית הכרם שאו משאת, י״מ ג) בית הכרם שם מקום, וי״מי) בי דרך בכרמים לבנות מגדלים ולפיכך אט׳ ועל בית הכרם שאו משאת, לשאת ולהרים נם כדי שידעו בבא האויב וי״מי■) שבית הכרם רמז לירושלם, במו בי כרם ה׳ צבאות בית ישראל (ישעיה ה׳ זי), שאו משאת מנז׳ וישא אהרן (ויקרא ט׳ כיב) א) ג״ל שכוונת הרב על הרד״ק שפי' כע״ז. ב) דרך צחוק ולמדן נופל על לשה. ג) דד״ק ומכלול ך) רש״י. ךן) לא מצאתי בש״מ שבידי.