Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 29

קול מגיד מדן (ירמיה ד׳ טיו) ומהו הקול הנהן מדן ומהר אפרים זהו הקול שאומרים (ט״ז) הזכירו אחד אל אחד בעבור הגרם הנה הם באים כדי שתדע הדבר טרם בואם פתע פתאום, ולמד לנוים כלמ״ד אמרו לי אחי הוא (בראשית כ׳ י״ג) א) השמיעו על ירושלם נוצרים באים מארץ מרחק ויתנו על ערי יהודה קולם וכמעט קט יגיעו לירושלם, נוצרים תיי קטופין אתן כאלו אמר בוצרים ותרנו׳ לא תבצור(ויקר׳ כיה ה׳)לא תקטוף (וא״כ) [ואני] מפרש מגז׳ כעיר נצורה(ישעיה א׳ ח׳) כלומר מחריבים, או אפרש מגז׳ נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ׳ז ייח), על דרך מה שאמר בסמוך; (י״ז) בשומר, כי סבבונו כל הארץ צד ועבר כלומר השדה שלא תכנם בה שום בהמה. שדי משפט שדה, והידד במקום ה״א ומשפט שדים ב)יבא כמו וקרע לו חלוני (ירמיה כיב יד) שמשט׳ חלונים. כי אותי מרתה נאם ה׳ כתרגו׳ על מימרי סריבת אט׳ ה׳ ז (י״ח) דרכך הרע ומעלליך הקשה עשה אלה לך, הוא מקור במקום עבר כאלו אט׳ עשו, זאת רעתך נדמה לך. בי מר, הרע הביא עליך עד כי נגע על לבך, והתחיל הנביא להצטער על הרעה הגדולה הזאת ואמר (י״ט) מעי, אוחילה מנז׳ חיל כיולדה (תהלים מ״ח ז׳), כלומר אצעק מכאב מעי, וכן אוהילה בקירות לבי, והומה לי לבי לא אחריש כי קול שופר האיובים שומעת נפשי או מדבר עם נפשו ואומר לה שמעת את נפשי, או הוא פועל עבר כאילו אמר שמעה נפשי ואמר נפש* ולא אמר אוני כ* עדיין לא בא האויב אלא מחמת נבואת הנפש השכלית היה משיג דבר זה. תרועת מלחמה, כי דרך בעלי המלחמה להריע ג) ז (כ) שבר, שבר על שבר, גלות אחר גלות, גלות יבניה גלות יהויקים גלות צדקיהו. כי שודדה כל הארץ, ופתאום שללו האהלים וכרגע היריעות 5 (כ״א) עד, להזהיר את בני האדם מהאויבים הבאים עליהם, אשמעה קול שופר, קול הכרוז המכריז בביאת מצרים והיתד, התשובה מאת השם לנביא, כל זה נרם להם (כיב כ״נ) כי אויל עמי ועל כן לראית צדיא וריקניא כי האדם כשהוא בצער חושב כאילו בל העולם חרב וחשך. ואל השמים ואין אורם, משמע ואת השמים, והוא כמו אספרה אל חק (תהלים ב׳ ז׳), וירדפו אל מדין (שופטים ז׳ כ״ד) 5 (כ־ד) ראית•' דרך משל להפלגת הצרה. וכל הגבעות התקלקלו, קלקול בלשון רדל ידוע, וי״ת רועשים והא וייען והתקלקלו, והא אתפרקא : (כיה) ראיתי כי יש עופות אינם נמצאים אלא בישוב : (כ״ו) ראיתי שהוא מקום שדות וכרמים שבמדבר וכל עריו נצתו מפני ה׳ מפני חרון אפו, ת״י וכל קרווהא צדד,א תרגמו כמו שמפי) ונוכל לפרש בהצעתו מערן נתיצה והריסה, ובמדרש יי) ההד׳ רמז לאבות והגבעות רמז לאמהות שתמה זכותם, אין האדם רמז למשה עניו מכל האדם, והנה הכרמל, אליהו. ע־כ (כ״ז) כי, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם: (כ״ח) על, כת׳ תחמב ארעא, שאבלה הארץ, וקדרו השמים ממעל על פי אשר דברתי וזמותי להרע להם לא נחמתי ולא אשוב ממנה ז (כיט) מקול כת׳ מקל פרשין ודנגרין בקשתיו, בורחת א) ע' דד״ק ומביד. ב) והמבלול פירש לשון רבים וברד״ק שני הפירושים. ן;) ובפרש״י שמעת* מאחזר* הפרגוד ועי' רד״ק ומלכיי. ך) בבל מקום תרגום שפם צדיא. ךץ) ויקרא רבה פ, ל״ו ודש״י הביא גם כאן.