Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 28

24 מבריבא. עריך הצינה בבר פרשתי לשון תצינה בפסוק עריו ניצתו, וי*ת ששניהם מנד הנצו הרמונים(שה־ש ו׳ י״א), עלתה נצה (בראשי מ׳ יי), והמקומות החרבים מעלים. העשבים: (ד.) על, על מה כי לא שב הרון הי ממנו אלא עדיין עתיד לבא עליהם 5 (פ) חדד, ובאשר דרשו במדרש אייה א) אפשר צדקיהו רואה מעוורין את עיניו ולא היה מכה בראשו לכותל עד שהיה מת, אלא על אותה שעה נאמר יאבד לב המלך ולב השרים ונוי. ונשמו הכהנים כהני הבעל, והנביאים יתמהו נביא• השקר: (י) ואומר שלום יהיה לכם, כלומר אתם שלחתם להודיע לעם. הזה ולירושלם בי הם נפתים ונשאים במה שמקבלין מנביאי השקר שאומרים להם שלום יהיה לכם, ואפי׳ הכי לא קבלו ממני עד שננע הרב של נבוכדנצר עד הנפש. השאת מנזרת לא ישיא אויב בו (תהלים פ״ט כ״נ) ופי׳ פסוק זה על דרך והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דברים כ*ה א׳) שאינם הם מצדיקים ולא מישיעים אלא מודיעים לצדיק צדקתו ולרשע רשעתו כן פסוק זה, אין הקב״ה משיאס הס והלילה אלא מודיעם שהם ניסתים ונישאים, וי״ת ואמרית קבל בעותי ה׳ אלקיס הא נביי השקר מסען לעמם הדין ולירושלם למימר שלמא יהא לנון ובען הא הדבא מקטלא לעמא הדין ולפי התר׳ הזה אמי השא השאת כיון שהוא מאריך להם לנביא* השקר באלו הוא המשיא אותם: (יא) בעת, בעת ההיא יבא האויב יאמר לעם הזה ולירושלם, בי האויב הוא כרוה צח על שפים ברוח צח במדבר, כ• הרוחות במדבר ובהרים ילכו בחזקה, ואין מונע כמו ביערות ובישוב שהנדרים והכתלים מונעים אותם, וזה האויב הדומה לרוח הי זה דרך הלך בת עמי, ולפי שדמהו לרוח אמר לא לזרות ולא להבר, ני ביאתו תהיה לרעה ולא לטובה, כי רוח זה שדמהו אליו אינו רוח שיכול לזרות בו התבואה ולבררה מתוך המוץ או רוח אחרת היא, וזה טעם רוח מלא בנהו, וחזק מאלה הרוחות המועילים לזרות ולהב ד יבא: (יב) רוח ותוכהו אותם אולי ישובו ויאמר להם: (ינ) הנה כעננים שעולים בקל מן הארץ יעלה עליהם האויב, וכסופה, היא רוח הזקה החולבת במהירות. מרכבותיו, יקלו מנשרים סוסיו על דרך כאשר ידאה הנשר (דברים בא מ״א), אוי לנו כי שודדנו, כלומר כי. לשודד אותנו הוא : (יד) כבסי, שתעשי ירושלם אונך, מנזרת עמל ואון (תחלים י־ ז׳) והואו נהה, כמו עולתה ועולתה, ואמר לבך בקרבך כי בימי יאש־הו היו מראים עצמם צדיקים, והם לא כן, על בן הזהירם הנביא לעקר מלבם והקרבים, ואולי לכך נתכוון באומי עד מתי תלין בקרבך, כי מעשיהם הרע היה בסתר, כעין הלילה שנופל לשון לינה ולא בגלוי כעין היום: (טו) בי, להשמיע ביאת האויב בארץ מהד אפרים, ד־ת אדי כי קל נבייא דמתנבין עליהון דינלון על דפלהין לענלא די בדן ומבשר* בשורן בישייאן ייתון עליהון קטילין על דאישתעבידו לצלמא דאקים מיכה בטורא דהר אפרים, ונתלה היא העבירה ששוברת לפניה ולאחריה, לפניה מימות אברהם שנאמר וירדוף עד דן (בראשית י״ד י״ד), כיון שהגיע לדן תשש כהו שעתידין בניו לעבוד שם ע״ז ב) ואחריה בחורבן הבית, שנאמר כי א) לא מא־י לא במ״י ילא ביר״ש איבה• ב) ב״ר פי מ״ג.