Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 27

ייחדו בעודם על אדמתם הר אחד לכך רק הרים רבים, וי״ת אתרגישנא על טודיא כלוט׳ שלא היו עובדים בצנעה אחד אהד, אלא בהמון עם ובפרהסיא: (כ״ד) והבשת, ובן והתודו כי ענין הבשת שעבודתנו נקראת ע״ו א) כמו (הושע ט׳ י׳) וימרו לבשת, והלא ירובעל נקרא נם ירובשת כי דרך המקרא לקרוא העיז בשם מגונה על כן אומר הנביא שיתודו שעון הבשת גרם להם שילך לטמיון יניע אבותם וצאנם ובקרם ובניהם ובנותיהם, יגיע אבותינו מנעוריהן הלך לטמיון בעודנו בית נעוריהן אכלו המעשים האלה; (כיה) נשכבה, על כן יאות לנו שנשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו על דרך כפתה כלמה פני, כי לה׳ אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה, ולא שמענו בקול ה׳ אלהינו וכשהתוודו בל אלה הוידויים בלבבות שלמים ובנפשות חפצות ישמע ה׳ צעקתכם, ויאמר לכם; 1 . (ה) אם תשוב ותשקוט ותנוח, ויהיה תשוב]ד,ראשון מענין תשובה, והשני מענין בשובה ונחת תושעון(ישעי׳ ל׳ טיו) וי״ת אם תתוב תתקבל תשובתך, ואם תסיר שקוצי׳ מפני ולא תנוד כתר׳ לא תטלטל מגז׳ נע ונד (בראשית ד׳ י*ד): (ב) ונשבעת כשתדע שהשבועה אמיתית, במשפט, אם יחייבוך בדין להשבע ובצדקה כי מצינו כמה חסידי עולם נשבעים לזרז עצמם לעשות צדקה, צא ולמד מיעקב אבינו ע־ה (שם כ׳ח כ׳) וידר יעקב נדר לאמר וגו׳ ואז והתברכו בו ישראל גוים ובו יתהללו כי יהיה ישראל סגולת תהלה ועטרת ברכה לכל האומות עד כשיצטרך אחד מהאומות לברך את חבירו אומר לו תהי כפלי׳ ישראל.=) : (נ),כי כלוט׳ חרש השדה כדי שלא תזרעו אל קוצים כי החורש שדה דרך חרישתו עוקר הקוצים והברקנים שבשדה ואז תהיה השדה טובה וראויה לקבל הזרע והוא משל שיטיבו דרכיהם, וי״ת תזרעו אל קוצים ולא תבעון פורקן בחובן, כלומר שלא תהי׳ צעקתכם לפני השם מתוך הרשעה אלא מתוך התשובה ויהיה משפט אל קוצים במו על קוצים, וכמוהו אל מצחו תמיד (שמות כ״ט ל״ח) על מצחו: (ד) המולו, המולו לה׳, כמו המולו לפני ה׳, ומילת הלב היא הסרת ערלתו וקלקולו והוא מה שאט׳ בסמוך והסירו ערלות לבבם; (ה) הנידו, והזהירם •להניד ביהודה ביאת נבוכדנצר להחריב הארץ, ובירושלם השמיעו, ואמרו לא יי בכך כי אם בכרוז, וזה, תקעו שופר בארץ. קראו מלאו, המ״ם פתוחה והוא צווי, ותר׳ אפנו והוא מענין קראו אחריך מלא(לקמן י״ב ו׳), עלי יתקלסון, מלא רועים(ישעי׳ ל*א ד׳), כולם מענין קבוץ ואסיפה; (ו) שאו, כלומר שאו נס לברוח לציון כי הוא המגדל הגבוה שבכל הארץ, העיזו מגז׳ (שמות ט׳ י״ט) שלח העז כלומר קראו והתקבצו לברוח אל תעמדו מפני הרעה מהשכר הבא מצפון והיא בבל העומדת לצפונה של ארץ ישראל : (ז) עלה אריה מסבכו, ומשחית גוים נסע יצא ממקומו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב, כלומר מסוכתו מבית מלונו העשוי מסבכי עצים וי־׳ת גליא א) ג״ל שצ״ל וכן ותתודו שעבודתגו בושת כי עינין ע״ז נקראת בושת כמו וינזח מ,. ב) עי, רד״ק.