Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 26

22 פירשתי א), בי ארץ אשור צפון העולם, ושם הבלו י׳ השבטים ויבאו לשבת על הארץ [אשר הנחלתי את אבותיכם בי יהיו״כלם שנם אחד, ולא יהצו עוד לשתי ממלכות; (י״ם) ואנכי, בספריבו אהבה נתלה היתד. בין ישראל לאביהם שבשמים, ואיך הבניסו השנאה לבך אמהב־ד. איך אשיתך בבנים, אמהנ״ה אני הייתי מלמד עליבם פנינוריא, והיאך החזרתם אותי לקטרג עליכם, שאין לשון זה אלא קטיגור שנאמר אם כפר יושת עליו (שם כ״א ל־), ע־כ. ופשט הפסוק על זה הדרך שהכוונה היתד• ביציאת מצרים שישבו וישכנו לבדד ובגוים לא יתערב ויתחשב, הה פעם איך אשיתך בבנים, איך אערבך בין שאר בנים בין שאר האומות, כי הב׳־ה נקרא אב לכל העולם, והלא הכתוב אומר ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמ״ה ט־), מ־מ נקראו ישראל בנים למקום, כלומר בנים החביבים, משל לבשר ודם שיש לו כמה בנים, ואפילו הכי אינו מקרב אלא לאותו בן שעשה מצותו והאחד... שבקיר. על אפי מיאוישוט, ולפי שהיתה [שהיית?] סגולת האומות ביררתי לך מנה יפה ואתן לך ארץ המדה, והיא ארץ ישראל שכל מלכי האומות היו חומדים שיהיה להם שום ממלכה בתוכה ואפי־ על עיר אחת, כאשר דרשו ג) שאותם ל׳א מלבים שהרג יהושע לא נקראו מלכים אלא על שם הערים שמזכיר שם שהיו ארץ ישראל... ואע׳־פ שהיו מלכים על כמה ארצות חוץ לארץ ישראל. נחלת צבי צבאות, כפל ענין במלות שונות, כי צבי הוא לשון הפץ ורצון מנזרת ולמאן די יצבא יתנינה (דניאל ד׳ כ״ט), והאמת כי היתד. יפה נוף משוש כל הארץ, כי היא באמצע הישוב י).אוירה ממוזג וטוב, וכ״ש ירושלם שהיתה באמצע העולם, זבל יאמר שכן חליתי (ישעיה ל״נ כיד), ואומר, כיזן ששכנתי אתכם בארץ הזאת אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי ולא עשית כן: (כ) אכן, אכן כמו שבנדה אשד. מרעד. והוא בעלה והלכה והיתה לאיש אחר כן בנדתם בי בית ישראל נאם ה־ עד שהוצרכת* להגלות אתכם מעל אדמתכם, ואפי־ הכי בעודכם בנלות אם תחזרו בתשובה אקבל תשובתכם, ואחזיר אתכם אלי, על כן יש לבם להתודות עונותיכם ועונות אבותיכם; (כיא) קול, שיהיה קולכם עלשפאיסנשמע תחת אשר הייתם בעודכם על אדמתכם עולים על שפאים והם ההרים הרמים, לעבוד ע״ז, בואו עלי עתה על שפאים לבבות ולהתחנן לפני השם והודו כי נרמה לכם שכחת אלהיבס וקלקול׳ והעואת דרכיכם כל הרעה אשר מצאתכם; (כב) שובו, ארפה בד.״א, במו באלף *) מעדן רפואה והצלחה לנפש החוטאת, כרפואה לנוף החולה, ואמת לפני הננו אתנו לך כי אתה אלקינו, הננו הנון בשבא, אתנו מנזדת ואתא מרבבות קדש (דברים ל־נ ב,) י) ויתבאר מנז׳ ואתא והתודו ואמרו; (בג) אכן, משפט הפסוק אבן לשקר יהלנו תקוה ומגבעות ומהמון הרים, הטעם כי תקותם ותוחלתם בע״ז שהיו עובדים מנבעות ומהמון הרים היתד. שקר וכזב, אכן בה׳ אלהינו תשועת ישראל שהיא קיימת לעדי עד ולנצח נצחים, ואמי המון הרים לפי שלא א) לעיל א' ב) בספרי ש7*גז לית' אנן במ״ת פן משפטים מובא מדרש זה ועי, הערות מהרש״ב שם• ג) ילקוט בשם ספדי. ך) תעבית י' ע״א• ח) עי, דד״ק ומה^. ך) שם.