Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 25

21 ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה׳ לוא אפיל פני בבס יי חסיד אני נאם זד. לא אטור לעולם, כלומר אמור זאת הנבואה למשוכה ישראל כאלו אהה מדבר עמה פה אל פה, וצפונה הוא להלח והבור, נהר הדן ונהר מזן א) שהם צפון העולם כלפי מזרח, וכל הפרשה פשוטה. וענין שובה משובה לימות המשיח יי לא חזרו לבבל. לא אפיל פני בכם, כתר׳ לא אשלח רוגזי בבון מגז׳ ופניה לא היו לה עוד (שמואל א׳ א׳ י*ח)5 (י*ג) אך דעי עונך כי בה׳ אלקיך פשעת ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שדעתם נאם ה׳. לזרים פירושו לאלהים זדים, על דרך לא יהיה בך אל זר (תהלים ם*א י׳), ואד׳ לשון פיזור, כי לא היה לו אהד ולא שנים, אלא מספד עריך היו אלהיך ישראל5 (•"ר) שובו בנים שובבים נאם ה׳ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון, להורות שאע׳יפ שהיו שובבים ומדדים כדאמר וילך שובב בדרך לבו (ישעיה נ״ז י׳־ז) יהיה מקבלם בתשובה ומפר׳ זה למדו בפ״א מעיז כ) שבין כך ובין כך מקבלים אותם, שמקבלים פושעי ישראל בין שהיו רשעי צינעא בין שהיו רשעי פרהסיא. כי אנכי בעלתי בכם, כלומר ארצה אתכם בהרצאת בעל אל אשתו, וי־ת אתרעית ביון. ולקחתי אתכם אהד מעיר, אפילו אין בעיר רק ישראל אהד, תהיה מחשבה לשוב לארצו, וכן ושנים ממשפחה, כמו ואם משפחת מצרים לא תעלה, בלומר אפילו אין באומה מהאומות רק שנים מישראל משם ישובו לגכולכם. ורז״ל דרשו בפ׳ חלק ג) אהד מעיר מזכה את העיר, ושנים ממשפחה מזכה את כל המשפחה, ובזכותם יצאו כלם מהגלותי. (ט״ו) ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל, כתרג׳ ואמני לבון פרנפין עבדי רעותי רמז על מלך המשיח והשרים אשר תחת ידו. ודעו אתכם דעה והשכל, כתרגומו ויפרנסון יתכון במדע ובחכמה ומשפטו בדעה והשכל, ובא כמו ויצאה הנס אין כסף (שמות ביא י־א), וכן ותשב בית אביה (בראשית ל״ח ייא), כי תשפוט עמים מישור (תהלים ס״ז ה׳), והדומים להם י. (ט־ז) והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה׳ לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ ולא יעלה על לב ולא יוכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד, הטעם שלא יהיה להם מלחמה עד שיצטרכו לו שלא יצטרכו לבא עד הכהנים שומרי ברית אדון ה׳ לבקש מהם חכמה כימים קדמונים כי כלם ידעו את ה׳ מקטנם ועד נדולם ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים (ישעיה י״א ט־). ולא יעשה עוד, ודי ולא יניחון עוד ביה קרב, וזה מופת על פי׳ הראשון כי יהיה שלום בארץ ז (י׳ז) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה׳ ונקוו אליה כל הנוים לשם ה• לירושלים ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. ונקוו, ויאספו אליה כל הגוים לשם ה׳,ולא ילכו עוד אחרי שיירות לבם הרע כי גם הנוים ידעו השם לימות המשיח כי יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ונקוו מגזרת יקוו המים. שרירות לבם, ת״י הרהור לבחון, וי״מ חמק לבם מגז׳ שריר וקיים ג (י״ח) בימים . . . על בית ישראל, כמו עם בית ישראל, ובא כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה כ״ב). ויבאו יחדו מארץ צפון, כאשר א) מקום גלות עשרת השבטים כבזו שפי' הרד״ק. ר) ז׳ עי׳ב. 3) צ״ז ע״ב.