Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 24

מוסר, קראה בנודהא), ופי׳ הפסוק ותרא בגודה אחותה יהודה מה שעשתה משובה ישראל ועשתה כמעשיה: (ח) וארא כי על בל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספד כריתותיה אליה ולא יראה בגדה יהודה -אחותה ותלך ותזן נם היא, וי״מ ב) וארא כמו ארדה נא ואראה (בראשית י״ח כיג)'כלומר ליפרע ־ ממשובה ישראל. כי על כל אודות אשר נאפה שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה - אליה, במשובה ישראל נאמי בן שלאחר שנלו לא חזרו עד שיבא המשיח במהרה בימינו, ועוד שאפילו בימות המשיח לא יהיה להם מלך כי אם מיהודה על כן נחשבים באלו הם שלוחים וספר כריתות בידם, אבל ביהודה שהזר מבבל לאחר עי שנה וישבו ת״ב שנים על אדמתם, ואע״ם שנלו אחר כן גלות אדום עוד יגאלו לימות המשיח ותשוב מלכותם, נאמר בהם על ידי ישעיה (נ׳ א׳) אי זה ספר כריתות אמבם אשר שלחתיה, ובמיבה רבתיג) רבנן אמרי למלך שכעס על מטרוניתא ובתב לה נט ועמד וחטפו ממנה ובל זמן שהיתה מבקשת לינשא היה אומר לה היכן ניטיך, היתה תובעת מזונות היה אומי לה והלא נבר גרשתיך, וכל זמן שישראל מבקשים לעבוד ע״ז אומר להם אי זה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה אומר להם הקב״ה כבר גרשתיך, הזדד שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, ע*כ. וי״מי) וארא כלומר ואראה כי דאתה בנדה יהודה בי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ונתתי את ספר כריתותיה אליה, ואפי׳ הכי לא יראה והלכה וזנתה גם היא. פיאה) וארא קשור עם סוף הענין שאמר וגם בכל זאת לא שבה אלי בגודד. אחותה יהודה בבל לבה כי אם בשקר נאם ה׳, אמר וארא כי הוא לבדו היודע מצפוני הלבבות וחופש בל חדרי בטן לבדו וננלה ענין דורו של יאשיהו שהיו מראים עצמם צדיקים בשוקים וברחובות והיו מרשיעים בהדרי משכיותם ולא היו חוששים רק למראית העין. ולא יראה בגדה יהודה שם תואר במו נוערה. והזן גם היא כמו ותזנה: (ט) והיה מקל זנותה ותהנף את האיץ ותנאף את האבן ואת העץ. י״מי) שהוא מגזרת קול יעקב, והעדן שרצו להסתיר במחשך מעשיהם ושוב נתפרסם הדבר, ד״ת ודיוה מדקלילא בעינהא טעותדיא וחייבת ית ארעא וטעת ית פלחי אבניא ואעיא, פי־ מקל מעדן וקל ברגליו ובן אמ׳במסרה לית חסר בקלילותאז). ופי־ ותהנף את הארץ, פועל יוצא כמו ותחניף. וי״ת ותחנף פועל עומד, כאלו אמי ותהנף הארץ ונכנסה תיבת את בנתים כמו נם את הארי ואת הדוב (שמואל א׳ י״ז ליו), ויך את החנית בקיר (שם י״ט י׳), ואת הברזל נפל אל המים (מלכים ב׳ ו׳ ה׳), והדומים להם. ותנאף את האבן ואת העץ, והוציא בעבור ע״ז בלש׳ ניאוף לגנותה, ובן אתה מוצא בספר הזה ובספר יחזקאל ברוב המקומות, נקוט האי כללא(בכך) [בירך] בדי שלא אצטרך לומדו לך בכל פעם ופעם: (י) וגם בבל זאת לא שבה אלי במדד. אחותה יהודה בכל לבה בי אם בשקר נאם ה־, בבר פירשתיו: (י״א) ויאמר ה׳ אלי צדקה נפשה משובה ישראל מבנודה יהודה, שאע״פ שחטאה יותר חטאה בונדה יהודה א״ב צדקה נפשה ממנה: (י״ב) הלך וקראת את הדברים האלה צפונה א) עיין דש"'• ב) שם ומלת זי״ם טעות סופר ואולי יש אמרון דבתיב. ג) א׳ א', ך) דד״ק. ך;* שם. ן) עי׳ מבלול שהביא דרשת רז״ל מלשין קול באשר. ערוה. ץ) עי׳ רד״ק.