Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 23

דברתי ותעשי הרעות ותוכלי כל תועבותיך שלא יקבלך בתשובה, לא יעשה כן, הלא ימינו פשוטה לקבל שבים , בואי cm* תחת כנפייו אבל לא עשית כן , את הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל, כלוט׳ בדבור ובמעשה עשית הרעות כפי יבלתך וכן תרנו׳ ועבדת בישין ואסגיתא ואני יכול לפרש ותוכל רמז למחשבה, כי זכר בפסוק זה הדבור והמעשה, ולא זכר המחשבה לכך רמזה בתיבת ותוכל כי הדבור והמעשה יעבור על האדם לפעמים אבל ההרהור והמחשבה יכול עליה בכל עת והרהורי עבירה קשה מעבירה. והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא; ההרהור יכול להיות תמידי, והעבירה מיד יש לה הפסק כשנעשית וכן ההרהור בלב שהוא האבר החשוב שבאברים והעבירה באבר המשנל. הנה דברת קרי וכבר פרשתיו והמכתב יתפרש הנה דברתי להחזירך בתשובה, ולא קבלת. ותעשי הרעות ותוכל, ותוכל משפטו ותוכלי ובא כמו ותקריבי ימיך ותבא עד שנותיך (יחזקאל כיב ד׳) שמשפטו ותבואי. או נפרש כי מדבר עם כנסת ישראל פעם לשון נקבה על עדת ישראל ופעם לשון זכר על עם ישראל ז (ו) ויאמר ה׳ אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר נבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם. זאת הנבואה י״מ שהיתה קודם תשובת יאשיהו, וי־מ») שהיתה אחר תשובת יאשיהו, ואע״פ שנא־ בו ששב אל ה־ בכל לבו ובכל נפשו(מלכים ב־ כ־ב כיה), דורו היו רשעים ובהכרח החזירם למוטב, וחזרו למוטב בנלוי, אבל בסתר היו מרשיעים לעשות ובמדרש ב) שהיו עושים ע״ו וחוקקים אותם על הדלת מבפנים חציה מצד זה וחציה מצד זה כדי שאם היו באים מבערי ע־ז לא היו מכירים בה ולאחי שיוצא סונרים הדלת ועובדים אותה. הראית אשר עשתה משובה ישראל, כבר גלו י׳ השבטים מכמה שנים לפני ירמיהו נ) והוא אומר הראית אלו הראית זה מתפרש על ידי שמיעה, כמו וירא יעקב כי יש שבר במצרים(בראשית מ*ב א־), והאמת כי החמשה חושים קרובים זה מזה ודרך הלשון להשאיל מעשה חוש זה לחוש זה, וכמוהו כי מתוק האור (קהלת י״א ד), הרי השאיל חוש הטעם לחוש העינים, כן בפסוק זה השאיל חוש העינים לחוש האזנים, ואמר הראית במקום השמעת. ויש שפירשו הראית על מעט שנשארו מי׳ השבטים מפוזרים בארץ ישראל, ולא נוכל לפרש שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, עליהם. ונחזור לענין הפרשה אומר השם לנביא, הראית אשר עשתה משובה ישראל, משובה שם תואר כמו שובבה מנז׳ בניס שובבים (לקמן נ׳ י׳די). הולכה היא, כלומר הולכה היתד. על כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן. ותזני שם, משפטו ותזנה שם כמו צור ילדך תשי (דברים ל*ב י״ח) וחטאתם מלפניך אל תמחי (לקמן י״ה כ״ג) שהידד במקום היא יי): (ו) ואומר אחרי עשתה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה ותראה מודה אחותה יהודה, בנדה תואר ובא הפעל קמוץ. ותרא קרען והמכתב ותראה והכל אחדי), וקרא לי־ השבטים משובה וליהודה מודה כי מודה קשה ממשובה, י׳ השבטים היו ראשונים לקלקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קראם משובה, אבל יהודה שראתה קלקולם ופורענותם של י׳ השבטים ולא לקחו א) די־״ק. ב) דש״י ידמיח ד' ט, ומבןום ממדרש לא נודע לי ואפשר שנרוגת! על מירושלמי נדרים פ״י מ״ט מפני צרמי כשדים שחקיקים. ג) עי, ר® ״י. ך) רד״ק. ,p) עיי״ש ומכלול. ן) עי׳ מכי׳.