Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 20

— 16 . דוח, לא היה מקשבת להם על בן כל מבקשיה לא היה להם לייעף לייסרה זלהוביחה ביון שמוצאים אותה בכל פעם מחודשת לקלקל מעשיה, ומוטב להם 1לישראל להיות שוננין ולא להיות מזידין, כבר פירשתי המשל לפירוש הראשון ועל דרך הפי* השני יתפרש בל מבקשיה לא ייעפו שלא ייעפו הממלכות לבוא עליה מבמה זמנים בי מחדשה ימצאונה שהוא הדש אב שבה נחרב הבית. והוא החדש שהיה מובן לפורענות לחרבן הבית בראשונה ובשניה וא״ב הוא נוט־יקון אדום בבל, בי בבל החריבו הבית בראשונה ואדום בשניה: (כ״ה) מנעי רגלך מיהף וגרונך מצמאה ותאמרי נואש לוא בי אהבתי זרים ואחריהם אלך, י*מא> שהנביא מזהיר אותם שלא ללכת למצרים לעזרה בי אם ירצו יש להם עזר בארצם ובדרכים יקרה את האדם צמאה כי ילך במקומות שלא ימצא שם מים, ונם מנעליו יקרעו ויקרהו יחף, ונוכל לפרש שמזהירם שלא ללכת יחף לפני ע־ז בי נם עתה בזמן הזה יש שהולכים יחפים (לבלתי) [לפני] התועבות דרך עבודה, ושלא תהיה צמאה ונכספת לע״ז. ותאמרי נואש, בלוי נואש לבי מלכת בדרבי השם ולא אעשה בדבריך בי אהבתי זרים ואחריהם אלך: (ב״ו) כבשת גנב כי ימצא הובישה בית ישראל המה מלכיהם שריהם ובהניהם ונביאיהם, בי ימצא י בתחלת מבתו שהיה בעיני בגי אדם נאמן ונמצא [גנב] בן ת״י כן הובישה בית ישראל מגזרת הובישה הורתם (הושע ב׳ ד): (ב״ז) אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתנו בי פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו, ואת ילידתני ופנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם מבקשים הצלתי ואינם יודעים, (בן) [בי] מספר עריהם הי׳ אלהיהם כי בכל עיר ועיר היו קובעים ע״ז אם כן למה: (ב־ט) למה תריבו אל* בולבם פשעתם בי נאם ד,׳: (ל) לשוא הבת* את בניכם מוסר לא לקחו אבלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית, ת׳י למגן אלקי ית בניבון, בלומר בי לשוא ולחנם הכיתים, והלא הכיתים במשפט שמוסר לא לקחו וזה משפטו, הלשוא הביתי את בניכם, בי ההיא מורד, על התמיהה ובא כמו שאול ימלוך עלינו (שמואל א• י״א י״ב), ונובל לפרש למיד של לשוא כמו למ״ד אמרי לי (בראשית ב־ י״נ) כלומר בעבור3) שהיו מדברים שוא הבנים הכיתים ומפני מוסר שלא לקחו. ורז״ל מפרשים^ שחה־ על האבות לא על הבנים, כי מפני שעשו דאבות שוא ולא לקחו מוסר מתים בניהם וכך אמרו בעון נדרים בנים מתים שנאמר לשוא הביתי את בניכם על עסקי שוא. פ״אי) לשוא ולחינם הביתי את בניבם בי הייתי סבור שיבוו במבותם ויקהו מוסר, ואפי׳ הבי מום!־ לא לקחו מפי ר׳ משה א ב ז ר ד י ל נ ר״ו י•). אבלה חרבכם נביאכם כאריה משחית, י*מ שבל אהד מכם דדה באריה משחית לאכול הרב נביאכם רמז לזכריה ואוריה, ד״ת .נביאכם במו לנביאי השקר בי נביאי אמת לא היה קורא אותם נביאכם, ואמד אבלה הרבבם י לפי שהקשבתם לדבריהם ותרבו נביאי הבעל בארץ ונהרגו בעיניכם ונמצא שאתם נרמתש להם הרג: (ל״א) הדור אתם ראו דבר ה׳ המדבר הייתי לישראל אם אדץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך, הדור א) יי"?. ב) עיין דש״י ב-א־פית ב*' י"3■• ג! שבת ל״ב ע״ב. ך) זבפרש״י. ך;) עיין מבוא*