Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 19

אברהם יצחק ויעקב הכשרים והמשובחים, כשורק הזה, ואולי טעם כלה זרע אמת ביעקב שנאמר בו (מיכה ז׳ כ׳) התן אמת ליעקב היה כל זרעו כשר, כי אברהם ויצחק היה להם זרע אחר לא נתייחס אחריהם. ובמדרש»‘ ואנכי נטעתיך שורק, שורק בנימטריא ו׳ מאות ושש שפארה וגדלה בתרי״ג מצות, כי מתחלה היית מצווה בשבע ושוב הוסיף לה כמנין שורק לפארה ולזכותה. ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה, כלומר הגרועה שאין בה הנאה להסירה ולעקרה, ומורי מנו׳ כי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז־ ד׳) ואולי היא מלשון רדל חזר לסורו, פירוש נטיעתו ר׳ל שרשו רע ז (כ״ב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני נאם א׳ ה׳, נתר ובורית ממיני אדמה המכבסין בהם, ואע*פ שכתוב אומר כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי(לקמן ד׳ י״ד), כבר תרצהו תיל בריח בפ״אב) דזה וזה אחר נזר דין ולא קשיא כאן בגור דין שיש עמו שבועה, וכאן בנזר דין שאין עמו שבועה. נכתם, י״מי0 כמו נחתם וי״מי) כמו נכתב, וי׳ית מלשון כתם האמור בתלמודי■) שתרגומו כרושם כתמא דלידכי: (כ־ג) איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה, ראי דרבך בגיא כמו שדרכך בגיא סול בית פעור, כן דרכך עתה בכרה קלה משרכת דרכיה, כתמי הוית דמיא לינקה קלילה דמקלקלא אורחאהי», בכרה הוא הגמלה עולת ימים שאינה מהלכת ישר רק דרך עקלתון ודרך סיבוב, ומטעם משרכת מגזי שרוך נעל (בראשית י״ד כ״נ) לפי שמסבבין אותו על הרגל וי*מ מלשון רדל סירכאי), וקרא בכרה קלה כי היא מסתרכת ומתדבקת ללכת עתה בו בזקנתה כימי נעוריה, כי כמעשיה בניא כן מעשיה עתה. וי*מ ראי דרכך בגיא, שעשית דרכים בנאיות לעלות על ההרים לעבוד שם ע־ז כאומרו למעלה כי על כל נבעה גבוהה ז (כ־ד) פרה למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה. פרא והוא כפרא למוד מדבר. פרה בה״א כמו באל״ף והוא חמור הבר, ופרא שם כולל לזכר ונקנה, כמו ויהי לי שור והמור (שם ל*ב וי), ולכך נאמר ביעקב זה, בלשון זכר ונקבה, והוא למוד ורגיל במדבר. באות נפשה שאפה רוח, השאיפה היא המשכה באויר אל האף. וי״ת שתיא רוחא כירודא כאלו הפסוק אומר שאפה רוח כתנים (לקמן י״ד וי), אולי מתינם תאנתה מענין תנים שא־ת שהוסיף בתרגום כירודא א״כ לא תרגם מילת תאנתה, וכן דעת רש״י זיל שתמס תאנתה כירודא. תאנתה מי ישיבנה, מגזרת לא יאונה לצדיק כל און (משלי י־ב כיא), כלומר כל מה שחמדן לה ותתאוה, מי ישיבנה שלא לעשות. כל מבקשיה לא ייעפו לבקשה. בחדשה ימצאונד, יש מפרש") שנותן עצה טובה למבקשיה שלא ייעפו לבקשה כי לא ישיגוה, כי בחדשה עומדת תמיד לרוץ במהירות', ויש מפרשם) בחדשה ימצאונה שאינם יבולים להשינה כי אם בחדש תשיעי מחדשי ההריץ שהיא מלאה . . . כן כנסת ישראל היתד, למודה בימי ירמיהו למדברות לעבוד שם עבודה זרה וכל הנביאים שהיו מתנבאים לה שלא ללכת אחר תאותה ושאיפת א) דש״י הביא ג"כ מירש זד. זמקזרי לא נייע לי. ב> י״ה ל׳א. ג) עיין מברול י1פ*. ך) job ה) ר״ה י״ה ע״ב. ן) בח״י שבפנינו: אורחתרא. ץ) עיין רש״י. ה) שם. רד״ק.