Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 17

18 למידע דחלתי, שלא היו למדים ■■לשמה ׳ וי־מ *) ותופשי התורה כמו ומחללי התורה וכמוהו (משלי ל׳ טי) ותפשתי שם אלדד, ותת׳ (ישעיה מיג ב״ח) ואחלל שרי קדש, ואתפש רבניב) קודשא, ופי׳ ראשון עיקר כדי שיהיה תופשי התורה שקול עם הנהנים והרועים והנביאים ומספר גנותם במלת לא ידעו. והרועים, הם המלכים שהיה להם לרעות העם כאשר ירעה הרועה את צאנו פשעו בי והנביאים •נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו, שתלכו •אחרי ע*ז שאין בה תועלת כי עינים להם ולא יראו אונים להם ולא ישמעו(תהלים קש״ו ה׳־ו׳), וכאשר אמר בנוף הפרשה (פסוק כיח) ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך הטעם שאין בהם סעד ותועלתו (ט) לבן עוד אריב אתכם נאם הי ואת בני בניכם אריב, ני עד עתה היה מספר הטאת אבותיהם, ועתה אמור להם שעוד יריב אותם שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. ואת בני בניכם אריב, אם יעשו כמעשיכם כן •זדי ו (י) כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו בכל האומות ההמיר נוי •אלהים שלו, ואע״ם שהמה [ב]אמת לא אלהים רק לפי ההשאלה לפי דעתם •ומחשבתם, ועמי המיר כבודו האמיתי בלא יועיל. וזכר כתיים וקדר בפרט לכל ־אומות. וחיל דרשו בפ״א של תעניות ג), תנא כתיים עובדים למים, וקדריים עובדים לאש, ואע״ם שבאין המים ומבבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וי״ת ארי עברו לננות כתאי וחזו ולמדינת עדבאי שלחו זדיסתבלו להדא וחוו עממיא דגלן מכרך לברך וממדינה למדינה, נטלין ית שעוותהון ומובילין יתהון עמהון ובאתר אינוןי) שרן פרפין ית משבנהון ומקיימין ית טעוותהון וסגידין להון, אידא היא אימא ולישן דעבדת כוותהון בית ישראל הא עממיא לא -ישבקון פולחן טעוותא, ואינון מעודן דלית בהון צרוך, ועמי שבקו פולחני בדיליה אנא מייתי עליהון יקרא ואזלו בתר דלא יהנון להון: (י״א) - החמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל, כבר פירשתי: (י־ב) שומו שמים על זאת ושערו הרבו מאד נאם ה׳, שומו ושערו והרבו בלם ציווים"). זהי״ת חרבו נקראת בקמץ חטף, ובמסרה לית חטף, כלומר אין חטף אחר אלא זד" ויש קוראים י) אותו חרבו בקמץ ההיית כמו הרבו פני האדמה (בראשית ח׳ י׳ג) מפרשין אותו ציווי כמו פרקו נזמי הזהב (שמות ל״ב בי), ושעות דדא בידם, כי המפרה על חרבו פני האדמה שנים ובפסוק 0 והמפרה על חרבו מאד לית חטף, שוטו מגז־ שממה. שערו מנו׳ וקדמונים אחזו שער (איוב י*ח בי), כמו חי כמו חרון ישערנו (תהלים נ״ח יי) והוא מענין ויהי סער גדול בים (יונה א׳ ד) ז (י״ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים, .הראשונה שעזבו עבודת הבורא שמשפעת להם טובה כמקור חיים שנובע ממקורו והולך וגדל, והשנייה הלכו אחר ע״ז שהיא א) פירוש חרי״נ משלי ורלב״ג שש. . ב) בת״י שלנו גייס ואפים רברבי קדושה. ן•) ה, ע״ב. ך) בת״י שלגו דאינון. ךץ) עיין דש״י ורד״ק ומה שהביאו בשם ר, יונה. ן) עיין רד״ק. ן) ומכלל יופי כתב בזה הלשון: וכתב רבנו יונה כי אנשים היו קוראים אותו כמו חרבו פני אדמה וד״יו מפרשים אותו ציווי •מן הקל כמו שומו ושערו עי2 משקל פרקו נזמי הזהב והוא השיב אותם מפגי המשודת שהוא על הרבו מאוד לית דכוותיה ועל הרבו המים אומר שהם שנים ובפסוק עכ״ל.