Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 14

משקה בום דלווט לעממיא מניתך. ובספרי») דורש נביא לנוים נתתיך אלו ישראל העושים מעשה נוים: (ו) ואומר אהה אדני אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, אהה לשון תימה שהיה תמה על מה שאמר לו השם ועל כן אמר אהה ה׳ אלקים הנה לא ידעתי דבי כי נער אנכי, כי נער היה בשנים בועבאו, וכן מצעו בשמואל שנתנבא והוא נער והיתד. תשובת השש (ז) ויאמר ה׳ אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר, בי אין הדבר תלוי בשנים, אכן רוח היא באנוש בי על כל אשר אשלחך תלך ומשמעו אל כל אשר אשלחך תלך, והוא התנבא בענתות והיה לו ללכת בשליחות לירושלים עיר הממלכה. ואת כל אשר אצוך, ואע״ם שיש בו תוכחות וקנטורין, תדבר: (ה) אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה׳, אולי היה ירא שימיתוהו על כן הבטיחו השם שלא יוכלו להמיתו, והנה כשרצו להטיל סם המות בלחמו הודיעו השם מחשבתם ונזהר מהסב) אבל אין היראה מפני הבושת והכלימה, כ* לא נוכל לפרש כי אתך אני להצילך נאם ה׳ שיבטיח(ו)הו שלא יבישוהו ויבלימוהו, שהרי אנו רואים כמה פעמים שנתבזה מהם אלא הטעם כמו שפרשתי: (ט) וישלח ה־ את ידו ■ויגע על פי ויאמר ה׳ אלי הנה נתתי דברי בפיך, בתר ושלח ה־ ית פתנמי נביאותיה וסדר בפומי: (י) ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד.ולהרוס לבנות ולנטוע, שתהיה פקיד על הנוים, רמז להמון עם. ועל הממלכות, הם מלכים. לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, שיתנבא עליהם טובות ורעות. ולפי שהתנבא עליהם רעות יותר מטובות, אומר להם לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס ולא אמר רק לבנות ולנטוע. ותי• חזי דמניתיך יומא דין על עממיא ועל מלבותא למעקר ולתרעא ולאבדא ולפגרא ועל כל בני ישראל למבני ולקיימא: (י*א) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר מה אתה רואה ירמיהו ואמר מקל שקד אני רואה, והראה לו השם במראה הנבואה מקל שקד מנז׳ וינמול שקדים (במדבר" י״ח כ״נ) ושאל לו מה אתה רואה, והשיב מקל שקד אני רואה, והשיב (י״ב) ויאמר ה¬ אלי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו, מנז־ לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח־ ל״ד) כי השקדים ממהרים לבוא יותר משאר האילנות, ולכך נקרא שקד. ובמדרש ג) שקד זה משעת חניטה עד שעת נמר פירותיו כ״א יום כמנין ב״א יום שבין "ז תמוז שבו הובקעה העיר לט׳ באב שבו נחרב הבית. מקל פי׳ ד׳ יוסף קט ה י ז״ל שלכך נקרא המטה מקל שהנשען עליו יקל ללכת: (י״נ) ויהי דבר ה׳ אלי שנית לאמר מה אתה רואה ואומר סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה, וכן ראה סיר נפוח כלומר סיר רותח ומעלה הבל כמו הנפח מה שמוציא(ו) הבל מפיו בשעת הנפיחה, מנז׳ כדוד נפוח ואנמון(איוב מ״א י״ב), והסיר היא ירושלים, שני בה היא הסיר הגדולהי). פניו, והוא הצד שיוצקין ומדיקין בתוכו [ממט], מפני צפונה. וי״מי■) ופניו פני תנור או הכירה שהסיר א) ספרי רבדים ח״י ח״י וז״ל ומה אני מקיים נביא לגוים גתתיך בנוהג םגד.ג גויס ועיין דש״י כאן. ב) עיין דד״ק. ג) עיין דש״י. ך פסוק בזה״ל?2א מצאתי בתנ״ך ואפשר שט״ם וצ״ל שפות הסיר שנות (יחזקאל ב״ד ג,) ואותו הפסוק הביא גם הרד״ק. ה) הרד״ק בשם אביו.