Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1912-01-01 · IX. 1911 - 5672 (1912) · page 7

s קעבדי תדאי כיון שחלבו גוי ואין ישר׳ רואהו מתחילה ועד סוף .החליבה אסור בכל עניין עיב לשו׳ הריר פרץ ניע והכ*מ. .17 עימ שהיה מתי׳ לאכול כרישין ונצלי׳ או לפתות שנקלפו בסכיני גוי שלא אסרה תורה כי אם צנון דהריף , .־ . .18 נשאל לרב מדגים טמאים וטהורי׳ שנתבשלו יחד והסירו המים ושאלו לו אם יש הרבה דנים טמאי׳ שאחר שהסיר סביבו־ הטמאים של כל אהד ואחד לא ישאר מן הטמאי׳ והשיב כיון שיש ביחד מן הטהורי׳ ס׳ מן הטמאי׳ כשרים. ,19 ע״מ שמותר לקנות קיבת נדי נבילה להעמיד בה חלב ובלבד שלא ישהה החלב בתוך הקיבה . . . .20 ע״מ בשר שנמלח ושהתה שיעור מליחה שנתנוה בקדיר׳ בלא הדחה בין לחה בין יבשה וכולם שיהא מן הבשר והרוטב כננד המלח . . . .21 ע־מ ואמר שתרננולת שלא נמלחה או שנמלחה ולא שהתה שיעור מליחה וצלאוה שהיא מותרת,, ורבי׳ י״ץ מאייבר״א עשה הלכה למעשה מאווז בר שהביאוה עיש סמוך לחשיכה והתיר לצלותה בלא שיעור מליחה אבל אסור לשום למטה כלי לקבל השומן שהדם מעורב בו. ואם הבליע בתוכה ביצים או בשר אסורה שהביצי׳ והבשר בולעין מה שיוצא מן התרנגולת . . . .22 עימ שמצ׳ פעם אחת חמץ באמצע הפסח ושרפו ... .28 עימ חיטה שנמצאת במצה אפוייה שאין אוסר האפויות עמה נם המצה עצמה היה רוצה להתיר בנטילת מקום אצל החיט׳ אך היה מנמנם לאסו׳ כולה ואט׳ כי גדול אחד אסר פעם אחת כל האפויות עמה ולימים חזר ושאל מחילה מן בעלי בתי׳ לפי שאסר להם בטעות . . . .24 ע״מ שאסר לאכול עינבי ספרד בפסח . . . .25 ע־מ שהתיר לשים סלת במים רותחי׳ בפסח לצנועין אבל לא להורות ברבים פן ישגו להשים במים שאין רותחי׳ . . . .26 ע״מ שהאמין הגוי במסיח לפי תומו מדגים אם נמלחו קודם הפסח.. .27 ע״מ שהיה אומר שיש ליזהר לגמור סעודתו בב׳ לילות הראשונו׳ של פסח קודם חצות מפני אכילת האפיקומן מפני שהוא זכר לפסח שהיה נאכל על השבע קודם חצות כר׳ אלעז׳ בן עזריה . . . .28 ע״מ כשחל ערב פסח להיות בשבת שאין לבכורות להתענות בחמשי. .29 עימ כשעשה בפסח ברכת המוציא ואכילת מצה במצה העליונה ובמצה פרוסה אמצעית וכריכה לתחתונה . . . .30 ע״מ שהיה זהיר לברך זמן משעת עשיית לולבו בערב החג כשהיה מתקנן ולמחרתו לא היה מכרך זמן וכיש ליום שיני וכשלא היה מתקנן היה מברך ביום ראשון ולא ביום שיני וכן היה נוהג רבו ...